ספר
צל העולם

הקדמת המחבר

אמר המחבר חפשתי ומצאתי ספר זה כולל פתח החכמות וציורי השטחיות הממודדים להכדריים ונשלם הספר על יד אחד מחכמי הגוים והנה הוא מפתח השכלי׳ לבעבור התבאר חלקי העולם ומשכנותיו במדינות באיים בימים ובישוב וכל אשר תחת גלגל היומי מבואר בו על דרך הקצור ובפרט. ואשתומם המחזה ואומר אהה ה׳ מדוע ירש בן האמה נאות השכל ובן הגברה ישב בדד וידום. וחפץ בידי יצלי׳ כי לא לרוב שכלי הרבותי גדר ההעתקה כי אם אל סבת ההבנה במועתק ומעתק והמעתיק מלאו לבו נדבה רוחו לקרב׳ אל המלאכה להעתיק הספר ונקרא שמו בישראל׃

צל העולם והנה נחלק לשלשה חלקים ושעריו תשעה וששים

חלק הראשון יש בו י״ד שערים

חלק שני יש בו שבעה ושלשים שערים

חלק שלישי ויש בו שמנה עשר שערים

צל העולם חלק א

שער א תכלית האדם

עזרי מעם ה׳ כי בעלות במחשבת היוצר לברא העול׳ לא לצרכו בראו לא ליתרונו יוסד כי לא נתעלה בשום דבר מחודש כדכתיב אני ה׳ לא שניתי לפני׳ ולאחו׳ אחד בלי שנוי בלי פירוד בלי חבור בלי ראשי׳ בלי תכלית אין לו דבר נושן ולא מחודש כי הכל בידו עתים זמנים ימי׳ שנים חדשים אינם לפניו רגעי חלק השעה והוא טוב וחשוב לו וברע לא יחפוץ וטבעי הרעה מתנגדת וטבע הטובה מתאחדת לכן נשמת האדם היא העולה למעל׳ ורוח הבהמה שבא אל טבעה תרד למטה לארץ ונמשל האדם לכלי היין השוקט על שמריו כי תמיד היין עולה למעלה והשמרים יורדים למטה בשולי הכלי והעולה הוא הטוב והיורד הוא הרעה ולא יעמוד זה בלתי זה והאד׳ הרוח הטוב יתאמץ בו להדריכו ולהשכילו ולייסרו עזוב חיי העולם הקצר ורוח הבהמה שבו יתאמץ לאכול ולשתות ולהעמיד הגוף על כן לא יעמיד איש בלתי שניהם והחכם עיניו בראשו לדעת אחר מי ילך אף כי לשניהם יצטרך שמי שתרח בערב שבת יאכל בשבת כן לא יקנה איש העולם הארוך אם לא בעולם הקצר על כן לא טוב להרחיק רוח הבהמה מכל וכל כדכתיב אל תשקצו את נפשותיכם והרז״ל אסור לסנף עצמו בתענית ואמר אביי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותי׳ אמנם ימשוך איש רובו בכל דרכיו אחרי האנושי ומיעוטו אחרי הבהמיי והיינו דכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע כלומר בידך הם עשה הטוב בעינך כי צריך כל איש לשניהם ואמנם יזהר איש לבלתי יורגל לכת אחרי הבהמיי אם לא להעמיד גופו בצמצום׃

שער ב מדוע נברא העולם

הנה התבאר כי לא הוצרך היוצר ליצירת העולם אם לרוב חסדיו למען ינחלו טובו יתמכו כבוד שפלי רוח נמוכי לב כאשר נראה לעין אשר חלק מהודו לבריותיו והיינו דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה כי בחסד נברא העולם בלי צורך לו ועוד סבה אחרת למען ינחלו ימצאו מספרים מעת הודו מכירי קצת הודו ופלאיו ולראות מידי יום יום גבורותיו ועלנו לשבח לאשר עשנו לתועלותינו וכל דרכיו ﭏינו לחייתנו יוצר כזה יתפאר ויתרומם׃

שער ג מדוע נעשה אדם בצלמו

יתברך אל חי עלת העלות אשר יצר את האדם בצלמו ויבחר בו מכל יצריו מעלה ומטה כאשר נראה כי האדם עליון על כל היצורים כמו שמצינו בשלמה המלך וישב שלמה על כסא ה׳ שמלך אף על המלאכי׳ אף על השדי׳ ולא מצינו מלאך ולא שד מושל על אנשי׳ ועושה בהם רצונו והטעם כי אין ביצורי׳ עובד נאמן כאדם כי המלאכי׳ אין בהם יצר הרע ואין ביניהם הרגל עבירה כי אין שם רציחה וניאוף וגניבה וגזל ועבודה זרה אמנם בקש היוצר למצוא יצירה אחת יודעת טוב ורע ובעלת יצר טוב ויצר רע אשר תבח׳ בטוב ותמאס ברע ואז ישמח במעשיו ע״כ יצר האד׳ בצלמו כלומ׳ ממוסך מכל חציו מן העליונים וחציו מן התחתוני׳ ותארו והרגושיותיו על כל והשליטו בחושיו לטוב ולרע כי חמשתם לרע ירוצו ולטוב ימהרו וחפץ זכות הלב ויושר לכתו׃

שער ד מדוע לא נעשה האדם אשר לא יחטא

הנה הקדמנו בשער ג׳ אשר חפץ השם ביצירת האיש מכל יצוריו לבעבור היות בו דעת עשות הטוב והרע כי בעשותו הטוב בהכרח לא אליו גמול כי אם תאסר הכסיל אשר קרע כסותו בטבע יש לו יתרון אשר לא יקרע כסות ולא יעשה שטות כי בהכרח לא יוכל ואין לו גמול אל המונעו מן החוזק כן האדם אם נעשה בטבע אשר לא יחטא מה גמול יש לו המוכרח עשות הטוב מי יגמול לו אמנם היודע הטוב והרע ותשתאה נפשו הבהמית עשות הרע ויעצור ברוחו ויסבול הלעג והבוז והצער והחוסר כאשר עשו המשאים הקדמונים עזבו חילם נטשו אהלים לכת באשר ימצאו השכל וחכמת הלמודיות לבא אל תכונת העולם ומעשיהו יגעו ומצאו ויסדו שבע החכמות כאשר נבאר בעזרת הצור ובישועתו׃

שער ה איך נמצאו שבע החכמות וסדרם

הנה כבר בארנו מפעל המשאים ולא נודע הסבה. אמת כי בימים הקדמונים העם הולכים בחשך ולא אור תמהו על הגלגל המקיף והככבים בלילה מאירים ושקיעתם למזרח והאחד ממהר בשקיעתו מחבירו וביום ראו השמש זורח מן המזרח ועולה עד חצי היום ובחצי היום עד הערב ישוב על עקביו ובליל׳ ראו הלבנה פעמים חסיר׳ פעמים שלימה פעמים מליאה עגולה אז פנו מכל עסקיהם להבין כח הדבר מה היה ובנו בתים בראשי ההרים כאשר עשה תלמי מלך מצרים להעמיק שאולה להתיישב בדברים אז הבינו כי השמש והירח עבדי האדון וכי אין ללבנה אור כי אם משפעת החמה ובהתרחקה ממנה תתמלא פגימתה ובהתקרבה אליה תחסר ומנו ימי החסרה ט״ו ימים וימי התמלאה ט״ו ימים ולזה קראו חדש ימי׳ והיו מתוני׳ בדברים הללו מאתים שנה עד חפשו ומצאו שבע החכמו׳ כי על ידי המפעל יכירו כח הפועל ואנה נגלו פלאי השם ליצוריו אם לא בתכונ׳ עולמו ובפלאי תנוע׳ הגלגלי׳ ואשר לא שת לבו לדעתם לא עשה קורת רוח לקונו האמנם במתניו אונו וכוחו בשרירות בטנו׃

שער ו משלש אומות אשר השכינו הפלוסופים בעולם

הקדמנו במאמ׳ איך באו החכמות ואחרי כמו׳ בתבונ׳ הדבר נקראו פלוסופים ופי׳ השם אהבי החכמה אז תקנו בעולם שלש אומת ר״ל הפלוסופים ואנשי המלחמה ועובדי האדמה. העובדי אדמה ישפיעו השנים הנותרות הצריך. ואנשי המלחמה הם הפרשים והשרים רוכבי הרכש ממונים לשמור עובדי האדמה בל יריעו בל ישחיתו כי אלמלא מורה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והפלסופים מנהיגי השרים מהם תצא תורה ומשפט לעם כדכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה ויואב על הצבא מי גרם ליואב היות על הצבא דוד עושה משפט וצדקה ולא יעמדו כל אחד לבדו בלתי אם נועדו יחדיו. ואחר אשר התבאר איך נמצה שבע החכמות יש לנו לבאר שמם וטבעם על צד הקצור ובפרט׃

שער ז מנהג שבע החכמות ושמותם

הראשונה לכל חכמת היא חכמת הדקדוק ובלעדיה לא יכנס איש בשום חכמה כי היא המלמדת לאד׳ דעת המבטא ונקרא חכמה המבטא ככל לשון היא מפוארה ובלט״ין קורין גראמ״טיקה ואלו ידע האדם חכמת הדבור ידע עשות כל לשון מעצמו והמבין יבין כי גדולה חכמה המבטא כי בדבור נעשה העולם בצירוף האות לחברתה נגמר ונעשה המפעל׃ ב חכמת לוגי״קא היא הכרת אמתות הדבר במופת להוכיח כל דבר איך יצא לאמתו והבדל השקר מן האמת ועל זאת החכמה יסד אריס״טוטלס ז׳ ספרים כאשר תאמר ראובן הנושא ושמעון הנשוי על דרך המושל ועל צד הקצור׃ ג חכמת הדינים ונקרא חכמת אוריטו״ריקא משם תצא משפט לכל העמים אל עם ועם בתורותיו ולדון נפשות וממונות לחייב את החייב ולזכות את הזכאי׃ ד חכמת המנין הנקרא ארימי״טקא קבוע באמצע החכמות כי כולם צריכין אליה אין דבר בלי מניין על זאת החכמה נוסדו ספרים רבים שרשים ענפים תוצאות וחבורים׃ ה חכמת התשבורת הנקראת גיאומיי״טריא והיא החכמה המועולה בתכונה מכל החכמות תבונת הכוכבים בגלגלים למצא קשתו׳ הגלגל ויתרון ומה בין מחצה לשלם ומה מרובע לעגול והעגול למרובע כי מדידת הגלגל ﭏ ﭏכסון מקרן ראשונה לשלישית וכי אופק כל דבר הוא קו ישר עובר על המרכז ולדעת עובי הכוכב בגלגלו בגובהו ובשפלותו ובהיות ישר או נזור׃ ו חכמת הניגון הנקר׳ מוזי״קא הוא מזג ממסך כל דב׳ לטבע אך בשירים יש מלות משפטם להגביהם ויש מלו׳ משפטם להשפילם כאשר תראה בטבעי הרפואה היה חכמת המזג להחזיק אדם בטבעו ולמסך טבעו חם לחם קר לקר לבעבור כי אין חכמה זו מועלת רק לחיי אדם ולצרכו אנינה ממנין שבע החכמות כי כל החכמות הם תוריות זולתי זו היא צריכות ואין גמול בתלמודה׃ ז חכמת החזיון הנקרא איישטיר״נומיאה והיא סוף לכל החכמות ממנה יצאו ואליה ישובו כמ״ש כל הנחלים הולכים אל הים וכאשר הם הלכים הם שבים כן תהיה תשובות כל החכמות אל חכמת התבונה כי ימצאו כל המפעל וכל ההוה ונמצא נדרש בו בשמים ואשר יבא אל תכלית חכמת התבונה ידע כל דבר על פי הטבע כי הבורא ית׳ ברא הטבע להמציא כל דבר בו ובדבר זה ישכך תלונות הנמצאים מעליו לשלחם ביד פשעם כי הכל היא הטבע זולתי יראה לא בטבע הי׳ כאש׳ הקדמנו במאמ׳ מדוע לא נעשה האדם אשר לא יחטא כי אם היתה האמונה בטבע נמצה מוכרח עשו׳ הטוב ומה גמול ישלם לו ומחכמת התכונה נמצאו כל החכמות כי מי ישכיל ומי יפתח בו ולא ידע שרשו איכותו ומהותו ולא ישב על חוג ארץ ונטיית השמים ומסילת הכוכבים ומדת גמיהם עם ארכם וגבהם וממנו תצא רעה וטובה בטבע בגובה הכרכום ובשפלותו בהיותו נזור רע ישר טוב ורבים כאל׳ במשפטי החזיון למשיג׳ כי בחכמה זו נגלה העולם והנעלם הנמצא ומגלה בחיוב גדול ממציא מן הכח אל הפועל כאשר בדמיון הגרזן כלי הנגר והמרצע כלי הרצען כן ששת החכמות כלי התכונה כי בלעדיה לא ימצא לעולם כאשר השמש כלי הנפשות וראות הלב ושמחתו ואשר לא ידע מבואו לא יוכל להשקות נפשו הצמאה תכסוף עלות השכליי׳ בלתי הבן מבואי השמש ולזה כוונת החכם המחבר ספרו להודיע כי כל החכמות ענפי התכונה על כן בימים קדמונים ערגו כל שרים ומלכים נכספו לשכלים לדעתם ולא נתייחס האדם ﭏ אב ההמון כי אם התוודעו בשכל על חביריו והיו קורין לו המיוחם התוריי גם לבעבור המשילו השכלים התוריים גם בלשונם הם חפצים בחיוב היות משכיל בהם חפצי ותוריי בכל לשון הם מועתקים והוא שכל בדבר אמתי אשר הכל מודים בו בגלל כי שכל קיי׳ הוא לא ישתנה ואחרי קצרנו במבוא השכל נשוב לבאר מהות הטבע ואיכותו אשר הוא ממצי׳ בכח כל ההוה ובו הוסד כל מוסד ממנו פנה ממנו יתד וממנו תנועת הגלגלים ומאורי הככבים הוא מחיה הוא מקיים הוא מפסיד למען יהמו עליו רוב ההמון ילעיגו על חכמה נאריך מעט בביאור הטבע למען יבינו חסירי הדעת תכונת העולם תוצאותיו ומבואיו כי הכל בטבע אמנם הטבע דבר מחודש בלי נוצר להעמיד כל הווה ויש׃

שער ח מהות הטבע ומפעלו

יתברך אל שברא את הטבע בראשית כל למען יתהוה בו כי כל ההוה הנמצא בלתי הטבע לא ימצא דבר ומלאכת הטבע לא תושבת הוא הפועל הוא המקיים הוא המפסיד הוא המכלה ברצון יוצרו כאשר יעשה הגרזן והמסמר לפועל הגרזן מחתך והמסמר מקיים וברצון הפועל כן הטבע עושה ברצון הפועל האמיתי יסד כל הנמצא בטבע לא ייגה לריק אמנם מפעל הטבע לעולם שלם כאדם וכבהמה וכי יופסד המנהג בדבר הטבע פותח בו אמנם ברבת המנהג ירד הטבע כאשר נראה בהמות נולדות בשני ראשים וקצתם בשש רגלים אחד עז ואחד שפל כן יקרה באנשים כי יולד איש בשש אצבעות אחד בשנים או בשלושה או מחוסר אבר זרוע או שוק לפי הצטרכו לעולם ופעם יוליד איש שלום ויפה ולא יחסר כל דבר אמנם חבר יגדל על חבירו או קטן ממנו אחד גדול ואחד קטן אחד שחור ואחד לבן אחד חכם ואחד שוטה אחד יחכם לעת ילדותו וישתטה לעת זקנתו אחד נאמן ואחד שקר אחד שמן ואחד כמוש אחד עצב ואחד שמח אחד עז ואחד שפל אחד זריז ואחד עצל אחד מיושב ואחד מבולבל איש קומה יולד קטן ואיש קטן יולד גדול אחד ישית לבו ועסקיו לשכל אחד יעסוק באומנות אחד נגד אחד. כי הטבע ישים בלב תאר מלאכת לפי טבעו ככה או סתת כל אחד לפי טבעו והבנת שכלו ובכמה ענייני׳ מכוונים בני אדם אחד מחבירו כאשר אמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין בשלשה דברי׳ אדם משתנה מחבירו בקול ובמראה ובדעת כי אם ישמעו קולות בני אדם שוים. יבא אדם לאשת חבירו בלילה המכרת אשה בקולה ואם לא ישתנה מראות יבא איש אל אשת רעהו ביום וישחף העם בזמה. ואם ישוו בדע׳ לא יוכל איש לשמור את שלו ולהניחו מפני הגנבי׳ כי כל איש ידע דעת חבירו והכל מפעל הטבע בתולדותיו כאשר אמר אפל״טון יצא לו שם הטבע מכל קדומיו כי הטבע מדומה בחיוב מוליד הכל בטבעו ונגלה הדבר במוליד איש בצלמו המדמה לו המנהג. ואם ישתנה הטבע ישנהו כעלות מחשבת המוליד או היולדת בשעת המשגל לדעת א׳ לרעה או לטובה כאשר מצינו חכמים קדמונים אין קושרים כלי כסף וכלי זהב בכרעי מטותם להוליד כדמותם וכן מצינו בתלמוד בגיטין בפרק הנזקין אשר קשרו הגוים נערי בני ישראל בכרעי מטותם וגבי פרה אדומה אר״זל כוס של זהב מעבירין לפניהם בעת יעלה עליה זכר אם כן הסכימו חכמי התלמוד ﭏ הפילוסופים בדבר זה גם אריס״טוטלוס הסכים בדבר זה וכל הבאים אחריהם כלם הסכימו כי תולדות האדם נהפכת אחרי המחשבת האיש והאשה בעת המשגל אמנם החכמים אשר הקדמנו שלמים הם אתנו בדבר הזה כי הבורא ית׳ ברא הטבע ויוכל לשנותו כי בכל יש חילוף ותמורה חבור פירוד ראשית אחרית ערך ודמיון זולתי בו. והנה ראש משרתיו הוא הטבע בפועל כרצונו הוא אשר שם באנוש דעה לטוב ורע כי יש טבע לכל אמנם אשר יכריח טבע הרע הוא הטוב ואשר יכריח טוב הוא הרע ודבר זה דרשו הקדמונים את שבע חכמות אשר על ספר להרחיק מחשבת הרעות ולזה כיון שלמה ע״ה באמרו הולך את חכמים יחכם אף ההולך בלתי ידבר חכם כי ישמע את דבריה׳ ויוסר לבבו ממחשבותיו ומשרתיו כי מה לכסיל הולך בחושך למלאות תאות גויתו ואת נפשו להושיע ישכח. וכאשר לא ישיג החרש שמע הקולות והעיור צבע המראות והסריס הנאת המשגל כן נפלאות הנאת הנפש מהנאת הגויה ע״כ מה לתבן את הבר וזה לכל גלוי על כן קצרתי בדבר ואשוב למאמר החכמה והטבע ותכונת העולם בטבע ברצון יוצר כל׃

שער ט באור הגלגל

היוצר ברא את העולם עגול ככדור כאשר נבאר בע״ה והקיף סביב העולם השמים עגולים מכל צד שלמים. כאשר חלבון הביצה מקיף סביב החלמון מכל צד והוא אור בהיר וזך הוסד על אשיות האויר שלמטה ואלו הורגלו בה בני אדם היו צופים מסוף העולם עד סופו ויקל לראות בבואה דבר גם לפני רגליו כי אין עיני האדם רואים אמנם הם כלי ההבטה כי האויר ממשיך הראות לעין והמופת עומד בחשך רואה במקום האור. עומד במקום האור לא יראה בחשך ואין האור הנזכר מרוצת המלאכים ופרישת כנפיהם בהשתלחם לארץ להגיד עתידות לראוים להגדה ובהגיע תור ההגדה לאיש היה ישן ונרד׳ כי אדם צדיק אין בארץ ראוי להסתכל באור ההוא. אמנם שומעים היו הקול נכנס באוזניהם ובלבבם בלא ראות ובהפרד המלאך כי עוד מקבל ונזכר בו והוא אשר מצינו במשה אבי כל הוזה כי קרן עור פניו למען יוכל לקבל האור הגדול ולדעת הפלוסופי׳ היא אספקלרי׳ המאירה לפי שהורש׳ להסתכל המרא׳ הגדול כי קרן עור פניו מעין אור הגדול ולא כן פירשו רז״ל כי דמות ראה מתוך אספקלרי׳ מאיר׳ וזכה וראה נבאר שלא ראה דבר לקיים מה שנ׳ כי לא יראני האדם וחי. וכל הנביאים נסתכלו מתוך ספקלריא שאינ׳ מאירה וכדמה להם כאלו ראו לקיים מה שנאמר ופראה את ה׳ ע״כ פרש״י ביבמות׃ כן האור טוב זך ובהיר דבר גופני לא יסבלנו אם קל אם כבד אף העופו׳ הפורחי׳ באור לא יוכלו עמוד למעלה בלתי יורדו כאבן כי אין דבר מתעכב למעלה זולתי רוחניים לבד בלתי גופניים׃

שער י איך נוסדו ארבע התולדות

הקדמנו לקרא אויר רוחני אשר מנו יוצא טיסת המלאכים במשלחתם לאנוש אחריו ארבע יסודות דבוקות זה בזה והם אש מים רוח עפר מעמידים זה את זה והארץ באמצע תעמוד כי האש ראשון והאויר אחריו והמים אחריהם והארץ אחרונה וכגובה השמים על הארץ כן גבה הארץ על השמים כי הארץ היא החוג שנא׳ היושב על חוג הארץ ומשפט כל חוג באמצע כי כל עוגל אם לא יתמצע בחוג לא יתיישרו הקוים וכאן אשר היסודות למעלה מן הארץ דבוקים זה על זה כן נדבקו למטה מן הארץ׃

שער יא איך עומדת הארץ באמצע העולם

בהכבד יסוד העפר מכל היסודות עומד באמצע והקלים למעלה ואשר יכבד יקרב לה ולולי חיות רעות עומדות לשטן בני אדם יוכל אדם לסבב הארץ מכל צד מפה ומפה כי הארץ עגולה ככדור והמסבב בבואו כנגדינו ידמה לו שאנחנו עליו ורגליו מכוונות נגד רגלינו תמיד רגליו ורגלינו על הארץ בסובבו כל הארץ ישוב אל מקומו הראשון. דמיון ראובן ושמעון נסעו זה מזה והלכים בשוה זה למזרח וזה למערב בסובבים כל הארץ יפגעו זה בזה על הנקודה אשר משם נסעו כי נקודת חוג הארץ באמצע ובהכבד דבר ימשוך לאמצעוה׳ כי הו׳ הנשקע מסבבי מסביבותיו^*. דמיון אחד להקל לשומעי׳ אם מחלק הארץ ﭏ עובו׳ חציה עד נראה מתוכה שפתיה וזרוק לתוכה צרור או דבר קשה ירוץ עד חוג הדבר ושם יעמוד ואם יעבור החוג כמעת אליו ישוב ותעמוד באמצ׳ מפני סבוב הגלגל לא יוכל דב׳ כבד להתקרב אליו בכח הקיפו. דמיון אחר בהחלק הארץ משני צדדים זה על זה וארבע אנשי׳ אחד אחד לכל צד זה על זה לבל יפול צרור נגד חבירו כל הצרורות יתגלגלו עד האמצעי בל ירודו משם ובלבד שתהיינה הצרורות משקל אחד ולא תקדים האחת את חברתה. ואם יכבד האחת על חברתה את אשר יותר יכבד רגע חונה קודם האחרת׃

שער יב מהו עוגל הארץ

הנה ישכיל המשכיל כי הערץ עגולה ורבו המופתים בדבר ולראו׳ העין אם יוכל איש עלות באויר עד יראה הגבעות הנשואות וכל הארץ על פני כלה בעמקי׳ וגבעות ואת נחלי המים ואת גבה גליה׳ הגבוה כנגד השפל ואת השפל כנגד הגבוה וכל הנשא על גב הארץ ידמה כשער דק על גב הכדור וראש מופתי עוגל הארץ הוא עוגל הגלגל וב״ה נבאר המופת מדוע נעשה עגול׃

שער יג מדוע נעשה עגול

מופתי העולם בעגולו הוא בעבור לא נמצא צורה נכונה בעגולה כי בכל צורות שטחיות וכרחי׳ בם לא נמצא ישרה כעגולה כי תמיד המרובע יתעכב בקצות כאשר נראה בחכמת חרשי אץ ואבן ומתכות לא נמצא כלי מחזיק כעגול. ועוד מופת עגולו לבעבור כי לא נמצא צורה זולתם מיישרת תהלוכה שוה כי המרובע המתעכב בהקף קצותיו כאשר תראה בצורה מרובעת על גב עגולה בהיקפם לא יניחו קצת המרובעת במקום תחנות העגולה׃ ועוד מופת עגולו כי אין דבר מצוי ומשונה בתאר קל ומהר מתנועע מן העגול כאשר בארתי כי המרוב׳ מתעכב בקצוותיו ובעגול איו מעכב ובטל תנועותיו בלתי תמיד יסובב יום וליל בל ינוח רגע ואלו היה בלתי עגול ינוח בהגיע בקצות וכל תנועת העולם באדם ובבהמה בדומי׳ ובמחצב נמשכים מתנוע׳ גלגל ובלתי תנועתו לא יזוזו דבר ממקומו ואשר פרש ידו באותו שעה לא יוכל להשיבה אליו הנה הוכחנו אשר תועלת גדולה לכל ההוה מעוגל הארץ׃

שער יד תנועת הגלגל וז׳ כוכבים

הגלגל מתנועע תנועה אמיתות תנועה שלימה אמנם לסבת גדלו זה נכרת תנועותיו כאשר לא נכרה מרוצת הסוס במקום רחוק הרבה מן העין ידמה במרוצתו הולך לאט כן ידמה לנו תנועת הגלגל לסבת התרחקו מעינינו. אשר אם תהיה צרור יסוד הכבד מכל היסודות עד מאה שנה לא תפול לארץ מרוב מרחקו וגודלו על הארץ כי כל הארץ אנינה למול הגלגל בנקודת המרכז הקטנה בתוך האופן הגדול שבציורים ולא יעלה אדם בשמים ויראה הארץ תחתיו בוערת באש חזק ולהבה גדולה ידמה לו כמין ככב הקטן הנראה לנו כי כמדת זה כן מדת זה וכן ארז״ל העולם תחת ככב אחד עומד ולסבת גדלו יש לדעת כי יסובב במהירות כאשר בכל יום מסובב כל הארץ וזה נראה לעין השמש זורח במזרח ושוקע במערב ולמחר יזרח במקום זרח אתמול הוא יום הטבעי ותמיד סובב סובב השמש עד הרקיע בל ינוח רגע דמיון המסמר תקוע בתוך האופן וכשיסוב האופן יסובב המסמר כן השמש והרקיע לבעבור היות תנועה הכרחיות הפך התנוע׳ רצונית שהיא למזרח והאחרת למערב. אתן לך דמיון כזבוב עולה על האופן בהפך תנועתו אף כי האופן יוליך הזבוב עמו כמה סבבוים יסוב האופן טרם יסוב הזבוב פעם אחת סביב האופן. ועל דרך זה יתקרב השמש אל הירח ואת ז׳ הככבי׳ במסלה אחת עולים על פני המזרח והגלגל אל המערב אל טבעו׃

צל העולם חלק שני

שער א מבוא החלק

הנה בארנו כי כל הארץ איננה רק חוג הגלגל ועינינו רואות ארך הארץ ורחבה לכל צד אשר אין יודע מתנ׳ מסלותיה ונתיבותיה יש לנו לדעת פלאי גודל הגלגל הסובב עליה ורחוק הימנה מדה אחת וקצב אחד לכל צד בהתרחבנו מן הגלגל הקו ישר סביב חוגו לכל צד כאשר הסכימו חכמי התשבורות נבאר משכנות הארץ לפי קצר השגתינו ואף אם מצער היא תחי נפשי ולכף זכות ידנני רואה דבר שאינו מתוקן יוציא מתחת ידי ויתברך מאלקים אמן׃

שער ב התבארה הארץ בחלקים

אחרי התבארה הארץ עגולה ככדור ובה רביעי לא נתיישב ולא עבר שם אדם כאשר הסכימו המשאים בחלקה בארבעה חלקים ונתן דמיון ככדור נחלק ארכו ורחבו ואמצעותו ורביעי אחד יבואר כל שטח משוטח ﭏ משכו ונחלק ﭏ פנות אשר חצי האח׳ נקרא מזרח וחצי נגדו נקר׳ מערב והקו החולק אותם נקר׳ קו השוה. בסוף הקו השוה הזה ארבע מילין סביבו באמצע נוסדה עיר גדולה הנקרא ארגונ׳ ושם האמצעות העגול בעיגולו ושם נמצאת חכמה התכונה ושם חצי היום מאיר כמשפטו כי הוא אמצע העולם וראש הקו השמאלי נקרא צפון קבל שמו משבעה הככבים המסבבים אל הגבעה האחרת לנהג בים יורדים והארץ הממוצעת אשר קו דרומי עובר בתוכ׳ נקרא גן עדן מקום נברא שם אדם הראשון ונקרא המקום מזרח על שם זריחת השמש משם לעבר השני נקרא מערב על שם הערב שמש ועל קן נקראו שמות הד׳ רוחות מזרח מערב צפון דרום׃ ואלו ד׳ המקומות משפטם לצורה עגולה כצורת העול׳ כאשר הקדמנו ואבן הרביעי זה כי יוקף קו עגול ויושם באמצע קו חולק מזרח ומערב. אחר כן תעשה כל בו רביעי ובכל רביעי ד׳ רוחות׃ מקום התיישבה הארץ הם שלושה אשר חלק לצד מזרח נקרא סבנ״ת הגד״ולה על שם מלכת הארץ נקראת כן. והארץ רחבת ידים לא יחסר כל טוב בה ואשר חלקה כחלק שני חלקים הנותרים כן נקראת סבנ״ת הגדו״לה ומשכה מן קרן צפוני על פני כל המזרח עד הדרום הדרומי. חלק ב׳ נקרא אירו״פא על שם אדוני הארץ ומשכה מן מערב לצפון׃ ומדינותיה מארק״א אייז״א. חלק שלישי מדינת אופר״יקא ומשכה מן הדרומי למערב ואופ״ריקא היא שאולה של גיהנם כי משם בה לה שם. נשלמו פה השלשה חלקים ושלושה חלקים שביארנו יש בכללם כמה ארצות ומלכיות רבים וקצת שמות׳ נזכיר בעזרת הבורא ושמות הבהמות לא הנה מציות ודמותם ותבונת העמים הבהמו׳ והדגי׳ כאשר דרשו על ספר הפלסוף׃

שער ג גן עדן הארציי

מקום הראשון למדינת סבנ״ת הגדו״לה הוא גן עדן מקום רענן שמן ודשן מקו׳ שמחה ותענוג ושם עץ החיים אשר לא ימות אוכל מפריו אמנם אין יכול ללכת שם מפני להט המתהפכת מקיף לה סביב. ונהר יוצא מעדן ונחלק לארב׳ ראשי׳ שם האחד פישון סובב כל ארץ החוילה וכל ארץ הינ״ד ויוצא מהר אוטב״ריץ ועובר על עבר מזרח ונופל בים המערב ושם השני נילוס ונובע מעט כנוס בארץ עד יפול בים האדום ומקיף כל הארץ אירופ״א ומשקה כל ארץ מצרים עד יפול בים הגדול. ופרת וחדקל נובעים במדינות איירמ״ניא מתוך גבעה נשוא׳ ונקראו ההרי׳ הנקובי׳. ומשם יפרדו לארצות רבות עד יפגעו בים האמצעי בו יתעכבו וסביב גן עדן הזה מקום מסוכן ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם זולתי הבהמות והחיות הגדולו׳ נכונו להשמית כל הקרב אליהם׃

שער ד מארץ הינ״ד

אחריו ארץ הינ״ד הנקרא על שם מימיו הנובעים מצד צפון והיא מוקפת מכל צד מים הגדול ובארץ היא יש אי אחת הנקרא פאבא״נא ועליה עשר עיירות גדולות מכל עיירות הסמוכות להן ולעם היושב עלי׳ להם יש שני פעמים קיץ ושני פעמים חורף ובכל עת תדשא הארץ דשא עשב תוציא תמיד ציץ ופרח ועלייהו לא יבול קיץ גם חורף והיא ארץ החוילה אשר שם הזהב כי שם הרים גדולי׳ ומחצב הזהב וכל אבן יקרה אמנם לא יגיע שם איש שם מפני התנינים השרפי׳ והבהמו׳ הנכריו׳ אשר גויתם כאריה ונושאים בצפרניהם איש מזויין והוא מקום תענוג גדול דומה מעט לג״ע הארציי לשכני שם׃

שער ה ממדינת הינ״ד והכרתם

במדינות הינ״ד יש הר גדול מחזיק משך רב מן המיושב ומלכות גדול שם. ושם ההר קפ״יאין ובו שכנים עם חסרי דעת כשבא שם אלכסנדר המוקדוני וישך בעדם לבלתי יצאו מן ההר והם אוכלים בשר אדם נא צלי ובשל ושם העם ההוא טרטר״ינש במלכות זה יש כ״ד מלכיות ועם רב לאין מספר וגם יערות רבות וגבוהות לענני׳. ושם העם הקטן אשר על גביהם שני זרתות ולא יותר ומלכים רבים ירתון ולפעמים נלחמים עם האג״ורים ולא יחיו יותר משבע שנים ושם העם הוא נוצי״ל ושם גדל פלפל הלבן אמנם הרמ׳ גדלה בארץ וצריכין להרבות עצים למדליק האש ולהסיר הרמה ומפני עש׳ האש משחיר הפלפל. ושם עם אחר ושמם גא״ינ׳ בדמיון א״ציץ פוב״יילא ומנהגם להפיל עצמם באש כדי להציל חיות חבריהם. עוד יש עם אחד ומנהג׳ אשר כי יגיע אביהם ואמותם למות זובחים אותם ואוכלים אותם וזהו דרך כבוד שלהם ומשפט נכבדיהם ואשר לא יעשה משפטם הזה נקרא כלי בזוי ונקלה ירא ורך לבב. עוד יש שם עם אחד מליאו׳ שער אוכלי׳ דגים חיי׳ ושותים מי הים המלוח עוד יש שם עם ובהמ׳ מרוצי׳ ועם בח׳ אצבעות ברגליהם ושם בהמות משונות אשר יש להם גוף כאד׳ וראש ככלב ואין נמלט מלפניו ולבושם עור בהמה וקולם ככלב. ועוד שם בהמה ושמה קרופ״יאן קלים עוברים הרוח למירוץ ואין להם רק רגל אחד וכף רגליהם רחבה ובה יתכסו כמגן והוא למו מחס׳ משרב ומשמש וזרם מים ומטר ושם עם אחד בעין אחד והעין באמצע מצחם צלול וזך ועוד עם אחד אשר פיהם ועיניהם במשך החזה ועל כל כתף עין אחת והחוטם יורד מן הגרון ועל הפנים סמנים כסמני החזיר אשר על גבו וסמוך לנהר גאנג״איש עם נכרי בעלי דרך ארץ ולהם צורת אדם ממש ומעמידים חיות בריח התפוח כי בהריחם שום ריח מיד ימותו אם לא יריחו ריח התפוח׃

שער ו מן שרפי הינ״ד

במדינות הינ״ד יש שרפים עזים אוכלים האלים ועוד יש שם בהמה אחרת הנקרא סנטיק״ורא ועל פניהם קרנים כקרני הצבי וכארי להם חזה ויריכיהם ורגליהם כסוס ואזניהם גדולות ובמקום השניים פה עגול והפנים כראש פר קטן ועיניו סמוכין זה לזה וקולם כאדם. ועוד בהמה אחרת שם גופה כסוס ראשה כחזיר זנבה כפיל ולה שני קרניים אחת על גבה בהלחמה באחרת שאחרי׳ ובהמה מכוערת ומיתתה במים ויש שם פרים לבנים צהובים וראשם גס מאוד ופתחון פיהם מאזן לאזן וקרניהם נדים ונעים לכל צרכיהם על כל מנצחים במלחמותם. עוד שם בהמה אחרת הנקרא אנטיק״ורא ופניה׳ פני אדם וג׳ מיני שנים בפיה וגופה גוף אריה ועיניה עיני עז וזנבה זנב עקרב וקולה קל שרף וקלה ברגלה מכל עוף השמים. עוד שם בהמה אחרת ורגליה עגולים וג׳ קרניים באמצע מצחם. עוד שם בהמה אחרת וגופה נאה ונקר׳ מנטי״דוץ גופה כגוף סוס רגליה כרגלי הפיל ראשה כראש הצבי קלה צלול וגדול זנבותיהם גבוהות וקרן במצח׳ וארך הקרן ד׳ רגלים ישרה וחדה כחנית לדקור כל המתנגד בה לא תלכד הבהמה כי אם על ידי בתולה יפה תפרס לה בגדיה מיד חרוץ הבהמה אליה ותישן בבגדיה וכך היא נלכדת. עוד שם בהמה אחרת גדולה ומשונה ומראיה דומה לירקרק ובגופה חברבורות צלולות והם עזות ופריצות ושמם טייגר״יש ורצים בכח בבא הציידים לצודם ואין בריה עומדת לנגדם לולי כי זורקים לפניהם מראות זכוכית ובהם רואות דמותם ועושים שמחה גדולה וכך נלכדים. ועוד שם בהמה אחרת ושמה קשט״ור בצוד הציידים אחריה ללוכדה תסרס עצמה והשליך להם וכך תמלט. עוד שם בהמה אחרת קטנה ופיה כפי חולדה ושמה מיצליר״ונט ושם האילן היבש אשר דבר עם אלכסנדר המוקדוני. עוד שם בהמה אחרת ושמה סלמנד״רא באש תחיה ובאש תמות. ומהם באות החגורות העומדת באש לא תשרפנה. עוד שם חולדות גדולים כחתולים וקלות במרוצות לא יושגו במריצות בהמה זולתם. ולמזרח מקום החנות האריות ולהם זנב עב וחזה עב וכח כל אחד גדול מארבע אחרים וביום השלישי באות הנקבות ליילד גוריהן והם ישנים ועיניהם פתוחות ובזנב מסירים עקבות הרגלים לשבש הציידים על כן לא יראו איש קטן וגדול זולתי אדוניה׳ כאשר ייסר כלב לפניהם אז יכנעו לפני האדון. והלביאה שנה ראשונה כי תהר יולדת ה׳ גורים מכאן ואילך תפחות כל שנה עד סופה ולא תלד עוד. עוד שם בהמה אחרת קטנה ושמה מפגי״ע עזה אימתה מוטלת על הבהמות ועל כל החיות אף על הארי כדכתיב בתלמוד. עוד בהמה אחרת מלאה גוונים ושמה טכטי״רא יפה ותמימה וריחה נעים וטוב וכל הבהמות תלכנה אחריה להריח בה וכי תאכל שום דבר מלוח תישן ג׳ ימים וכאשר תעור יצא רוח ניחוח משונה מפיה אז תצאנ׳ כל הבהמו׳ אחריה להריח בה מלבד השרפים כי יקשה להם כל ריח אם רע ואם טוב וזאת הבהמה לא תוליד רק פעם אחת כי בהקשותה ללדת היא קורעת בטנה בצפרנים להוציא הולד ושוב לא תלד ושם סוסיות נקבות מקבלו׳ זרע ויולדות מן הרוח. ובמדינה קפרו״צא יש מדינה בה ג׳ ימים אשר שם הפילים והן בהמות גדולות וכחן גדול ונלחמים עם כל הבהמות ועליהם תמיד נלחמו אנשי פרס ואינדי״א כי על גביהם ישאו כרך גדול מלא עם מזויינים והדק אשר יוצא מפיו אשר בו יקבל מאכלו והדק רחב בו יבלע אדם בפעם אחת והמלך אלכסנדר המוקדון כאשר קבץ כל ﭏו המדינות כאשר קרב לבא למקום הפילין הגדולים ולהלחם עמה׳ עשה אנשי אש בכלי נחושת בצורות איש ובהלחמו עם רוכבי הפילים הקריב אנשי האש נגדם והפילים שולחים הדק לבלוע אותם ונשרפים ובהם כבשם בחכמתו והכניע לבב הפילים עד יפחדו מפני בני אדם ועדיין הם הולכים בתמימות ובהכנעה לפני בני אד׳ והם קרים יותר מן המים ומכבין האש מרוב קרירותם ויולדות לב׳ שנים וחיות ג׳ מאות שנה וכל פחדם מפני הנחשים כי אם יגעו בנחש מיד ימותו ובניה׳ יחביאו במים עד בטנם וכאשר ימצאו אילן יסמכו עליו וישנו שם בעמידה וכי יצודו אחריהם הציידי׳ אז יכרתו העץ אשר הפיל נשען עליו ואז יפול לארץ ולא יוכל לקום ולפעמים יבואו אליו פילין אחרים לעזרו לקול בכיותו ולא יוכלו אז יהמו עליו ויבכו אז יסייעום הקטנים לעמוד תחת׳ ולא יוכלו ובכן נלכדים הפילים. ובארץ אינד״איש נהר ששמו גאנג״א יש דגים טמאים הנקראים אנג״ליש וארכם שלש מאות רגלים וטובים למאכל. ובהמות רבות שם עזות ונכריות שמה הבהמה הנקרא באזלי״קא אשר ממראות עיניהם מזהמין וממיתין בהמות ואנשים וראשם כראש התרנגול וגופם כגוף השרף והוא מלך על כל השרפים ואין כל בהמה יכולה לעמוד כנגדה מפני כחה הגדול והארץ אשר תעבור בהלא יצמח בה כל עשב גם אילן לא ישא פרי ועליהו יבול. ועוד שם שרפים ולהם קרנים כקרני האיל ובהמה אחרת ושמה אצפ״יץ ולא תלכנה עם שאר השרפים מלבד כששמעה קול השיר כאיל תערוג לשומעו ותשים זנבה באזנה לבלתי תלכד. עוד שם בהמה אחרת ושמה פורי״ץ והיא נלכדת בכח ומאתה יוציא הצרי המסיר כל ארס. עוד שם שרף אח׳ ושמה מט״ול גדול וארוך מאד ולו ב׳ זרועות ארוכות אשר בהם יפילו הפיל וממיתין אותו ואותו שרף מרבה ימים לרוב והיה כי יזכין ויחליש ירעיב עצמו ויסגף גופו עד יחסר ואז יצא דרך חור קטן למעת עוד גופו עד יופשט עורו מעליו ואח״כ ישוב עורו עליו ויתחדש כבתחילה בשכלו הרב. ושרפים אחרים יש אשר עיניהם אבנים טובות מועילים לנשאם.

שער ז תועלת אבני הי״נד

במדינת הי״נד נמצא אבני׳ מאבני מאג״ינט ויש בה כח גדול מושיך הברזל אליו ושם יגדל הדי״אמנט בקרקע לא יכרת ממנה כי אם בדם תיש עוד נמצא שם אבן הנקרא איימ״ראדא משמח׳ לב כל רואה ושם מאירה הקייארפו״קלא ושם השאפ״יר אשר מסיר דמעת העין. ואבן הנקרא סופ״אצא ואבנים טובות רבות אשר בם תועלת גדולה למכירים ובספר הנקרא לאפי״דארש נבארו תועלתם ומראיתם באורך׃

שער ח מדינות ארץ הינ״ד

במלכות הינ״ד יש מדינות רבות מליאות אדם ובהמה רבה האחת שמה פרס ובה עשרים ושלוש מלכיות ובה נמצא חכמת כפיית השדים ונקראת אגרמאנ״שראה ושם יגדל הזפת רותח אשר היד סולדת בו. במלאת הלבנה חרב ובהתחסרה תחסר ומאותו הזפת עושים בעלי החכמה מלאכתם. אחריה מדינות מיזופאטא״ניאה היא המדינה אשר ננוה בה היא העיר הגדולה אשר לה מהלך ג׳ ימים ובכול המגדל אשר עשו בני אדם גובה ד׳ אלפים רגלים ואחריה מלכות קלריא״ה נמצא שם חכמות התכונה ובא ארץ ריג״בלא אחריה טרציא״ה אחריה ארכ״א ושם מור ולבונה אחריה ארץ פרובנ״צא במלכות פני״זא על שם עוף אחד יחיד ואין כמוהו בעולם וכשימות נברא אחר תחתיו. והעוף יפה וכרבלו דומה לשל תרנגול. גרונו ורגליו מאירים כזהב וגבו כשושנ׳ וזנבו כשער צהוב וכשיזקין עולה על הר גבוה ותלול ומחדש נעורו ומעל ההר ההוא יצא מעין יפה ארוכה ורחב׳ צלול׳ ובריא׳ ועל המעין אילן גבוה לצל נראה למרחוק ותחת האילן יקונין העוף קנו כבשמים יושב עד יעלה ברוחו לשוט באיים ויכנס השמש במוחו וימות ואז יולד אחר בצלמו בדמותו. אחריה ארץ אנטיא״וקא אחריה פרלט״ינא אחריה ארץ צמרי״אה אחריה צבאט״א אחריה פאנטפו״ליאה אחריה צומו״רא אחרי׳ גימור״יאה ושם הים המת אשר לא יש בה כל דבר חי ושם אחרי׳ מייליט״ח ואחריה קיטבי״טיא ושם עמים משונים זה מזה והם י״ב אומות אחריה מצרים הגדולה אשר אין בה גשם ורוח. ושם נ״ד אומות עוד מדינות הנשים קרובים לצפון ושמה אין איש זלתי נשים גדולות ועצומות בכח וגבורה כאריות ונמרים מעררות מלחמה על כל סביבותיהן ומזויינות בפרשים ובבל תסובבנה אחרי הגבר היות עמו שבוע או שבועיים עד תהרנה ממנו ואז תשובנה למדינות׳ והיה בלדתם אם זכר או נקיבה תתגדלו עד ה׳ שנים או ו׳ ואח״כ ישלחו הזכר לאביו והנקיבה תשאר לאמה וכל כליהם כסף בחסרון ברזל. שם יעשו כלי זייניהם בכסף. ביער הינ״ד נשים אחרות מגדלות שער וזקן עד שדיהן ונלבשי׳ מעור בהמה ושם תהיינה ערומות מליאות שער כבהמה ובמים מקום תחנותם והיה כבוא עליהם העם יחבאו במים ויתכסו בם. עוד יש נשים אחרות גדולות כענקים ומליאי שער כחזירים. עוד יש נשים אחרות לבנים כשלג ויפות מאד אמנם יש להם שנים כשני הכלב ותחנותם במים ומלכות גדול שם מחזיק כ״ד מלכיות מג׳ אומות. ושם עופות מליאי ששון ותענוג. ושם נמצא הפפג״אי שהוא ירוק וצח כסיס והעוף הנכבד שבהם הוא שיש לו ה׳ אצבעות בכל רגל והנקלה אין לו רק ג׳ ואורך הזנב יותר מרגל גרונו רחבה ועבה. עוד יש עוף אחר ושמו פליק״אן והוא לבן כמו נזרקה עליו שיבה וכאשר ישחיר שערו יכה באצבעו נגד לבו עד יוציא דמו וכאשר יצא הדם תתלבן הבשר. ובמדינות איירמנ״יאה הר גדול אשר נבנה עליו תיבת נח בעת המבול׃

שער ט ממדינות אזי״א הצעיר״ה

מדינות אזי״א היא המסוגרת בים סביב ושם מדינת פרי״זא וקארד״יינה אופ״ריץ רבי״אולישא אשר ממנה נחרבה שרוי״א הגדול אשר בסוף גרי״צא ושם מדינת ליקני״אה ואחרת ושמה ריקרי״אה ובמדינת אייר״מץ בה שלולית נהר גדול אשר החול זהב מופי הוא ונוסף המלכות ההוא יש עם יצאו מיהודים והם מאוסים ומכוערים ואין למו אשה בגלל כי חשדים כל נשים מזנות ואין למו חפץ בנשים רק להוליד מהם בנים ושם עם אחר הנקראים בארבא״רינץ וקורים עצמם יקופי״נש בגלל רבם הנקרה יאקוב והם גוים במקצתם ולא בגמר לבעבור כי נושאים נשים מין הישמעאלים ומוטמעים בהם ולא יתודו עונם רק ליוצרם ובהתוודות׳ ישימו האש במחתות ויעלו עשן ואומרי׳ כי אותו עשן מעלה מחשבותם למעלה. אמנם לא יתכן לאיש יכסה פשעיו כדכתיב מכסה פשעיו לא יצליח אמנם מגלה פשעיו הבושת מכפר במקצת וע״כ יזהר מחטה ואצלם עם אחד נוצריים במקצתם ונלחמים עם הישמעאלים ומכניעים אותם ושם העם גורגי״אנש לבעבור כי במלחמת׳ קוראי׳ לקדש גורג״א והנשים הגדולות נלחמות עם הישמעאלים ולשונ׳ ותורת׳ כתורת גר״יץ׃

שער י מן דגי ארץ אינד״א

ארץ אינד״א שם דגים גדולים אשר מעורם עושים בני אדם מלבושים ודג אחד קטן בו רגל אחד וכי יתעכב ספינה אחת לא תזוז אנא ואנא. עוד יש דגים אחרים ונקרא דאלפ״ינש בבא הברד והספינה תחשבנה להשבר יתאמצו לעלותו ומתאבקים עמו הדג הגדול שבים שמו כליינ״א ולרב גדלו יגדלו עליו עשבי׳ וקרקע עד יראה אי גדולה והר גדול ולפעמים יסובנו יורדי הים בדמותם להמתן שם כי ידמה להם הר יפה ועושים שם כל צרכם ומבשלים מהכלים וכאשר יחם לדג ויריח האש על גבו ירד וישקה עד תהום רבה ויטבעו כל החונים עליו. ויש שם דגים אשר ראשם גופם פניהם שדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ״א ודגים אחרים אשר יש להם כנפים יש קורי׳ אותם דגים ויש קורים אותם עופות פורחים בים׃

שער יא מאלני ארץ הינ״ד

בארץ הינד יש אלנות נושאים תפוחים וריחם ניחוח ונושאי׳ תמרי׳ הפרי הבריא ובהר אחד ימצא קרוב למאה אלנות והעלין ארכם ב׳ רגלים ורחבם רגל אחד ויש תפוחים אשר ניכר בהם נשיכת אדם הראשון ונקרא תפוחי אדם. ועוד שם תפוחים יפות מבחוץ ורכות מבפנים והכרמים טעונים באשכולות גדולות אשר שני אנשים עמוסים לשאת אחת ושם אלנות קטנים נושאי׳ המוך ככבל לקצה אחת יגדל הצרי היקר ובאותו שדה מעיין אחד להשקות השדה ולא ננטע שם אץ נושא פרי ושם אלנות בלי עלין וסרעפותיו ערומות ומהם נעשי׳ בגדים יפים ואלנות עושים פרי מריחים הטוב כזרוח השמש עליהם ובלילה יתחבא הריח במקורות האילן. ועוד שם אילן אחד מנו יוצאי׳ הגחלים כי יובערו יעמדו שנה תמימה בלי יכלה ולאחר השנה יהפך לדשן. ואלנות אחרים נושאים מסמרי הגילופר״א ואגוז המושקא״דא וקובי״יבש אשר קליפתן קאנ״ילאי ושרש האילן גלינ״גל וזנגב״ול ושרטו״אט וכל הבשמים אשר בה נעשית קבלתינו ואגוזי׳ כמעט כראש אדם. ומאלני גן עדן לא נגלה פירותם והעץ אשר חמדה חוה לאכול נקרא אץ הדעת כמבואר. ואלנות אחרים הרבה שם ותענוג גדול אמנם לא הורשה דבר לכנם שם מפני להט חרב המתהפכת׃

שער יב ממדינות איר״ופא

אחרי בארנו אזי״יא גדולה וקטנה. נשוב לבאר משך אירופ״א ונקצר מעט בדברים תועלת בם. המקום הראשון הוא ירמני״אה וקונשטאנטי״נופולא מצד אח׳ אחריו אוריא״נרא אמרציד״ונא טיצ״אל באמי״אה אייצפיי״נאי אחריהם פייאר״א היא הארץ הבריאה אשר ממנה נובע מעיין אשר לא תכבה בה אש אבל תוקד ומבער. ומשם יפלו למדינת ארקאדי״אה ושם אבן יקרה כי תוקד קצתה לא תכבה עד תוקד כלה. ומשם יפלו לארץ הונגר״יאה ואופר״יקא ואחר איירמ״ניאה לצד המערב כמה מלכיות שם הונגר״יאה ואש״כנז. ושם נהר גדול יפרד לשבע נהרות איר״לאנדא אישק״וטא אנגלט״יירה כל צרפת עד מונגז״יאה משך אירו״פא׃

שער יג בארצות אפרי״קא

אחרי אירו״פא נסמכה אופרי״קא ומקום ראשון נקרא אלי״בא ארץ שמינה ורחבה ואחריה כל ארץ צור ירושלים גרי״צה לומברד״יא טושקא״נה רומנ״יאה איישפ״ניאה אלישנד״רא וארצות טובות ועיירות ומלכיות אשר קבלו שמם מבהמות המשתנות שם. והנה צורת העיר אחריה לעיר רומי צורת אריה לעיר טורי״א צורת סוס אנטיא״וקא היא סמוכה לסוף אופרי״קא ושם עם שחור כזפת מרוב חמימות הארץ כי בוערת כתנור שם על כן משם והלאה אין ישוב רק מדבר צייה ושממה בהמות משונות ונסב הגבול לים הגדול׃

שער יד באיי הימים ועשרם

אחרי בארנו הארצות נשוב נבאר האיים נגד אירו״פא יש אי הנקרא איבידוץ ואחריה קולקוץ שם נמצא שפעת הזהב ואי אחרת הנקרא׳ פאנ״א נגד אזי״אה נגדו אי אחת נקרא דילו״ס היא אשר נראית תחלה אחר המבול. ואחריה הנקרא מילו״ט לבעבור נעימות שיר העופות שם. ואי אחרת נקרא פירו״נא שם יגדל האלן הלבן. והיא הנקרא פלאמ״וט ושם נמצאו תחלה כלי חרש וממנה יצא הפילוסוף אשר מצא חכמת הניגון הנקרא מוז״יקא. ואי אחרת באופ״ריקא ושם נא״דישר ונמצא עשב אשר אכליו במותו ימצא שחוק פיהו. ושם ארץ העקום ואין שרף ורמה אין אחרת הנקראים קולומבי״נא מליאה שרפים ורמה. ואי אחרת ארוכה ורחבה אשר שם נמצא כף הקלע ושמה בק״ריץ. ואי אחרת הנקרא מורו״אים אשר בחצי היום בקייץ שם צל ובה בור עמוק מאוד אשר השמש זורח עד תחתיתו. ואי אחרת הנקרא ציל״א ושם אי גדולה לפי דברי אפלטון יש לה משך גדול מכל אפרי״קא וכל אירו״פא אמנם שוב נחרבה ברצון היוצר ונשתקעה בים. ויש אי אחרת אשר פעמים נגלית ופעמים נכסת ושמה האבו״דה ומשם כמה איים כאי ציפר״א ואי שז״ילא וכמה איים אין צריך להזכירם. ואל תתמה על החפץ לאל לעשות. זה דבר שנוי המאמין יאמין כי כל תוכל יד אל עשותה כל אלה וכאשר בעינינו הם משונים כך אנו משונים בעיניהם. וכאשר יפלא לנו הענק הגדול יפלא העם הקטן בעיני הענקים. וכשתבא לתמצית העולם אין דבר משונה כי אם בהיותו בלתי מצוי כאשר הצנטיקו״רא משתנה לנו בהיות רגליו כרגל׳ הסוס. הסוס משתנה להם בהיות רגליו כרגלי הצנטי״קורא יען היותו מצוי אצלם׃

שער טו בשנוי המדינות

הרבה דברים מצויים אצלינו ולא לזולתינו במדינות אירלנד״א על הים יש עופות לא יראו פרחים לעולם וגדלים על האלנות ובהגיע תור מיתתן נופלים לארץ מתים מיד. ובאיר״לנדא יש אי אחת בלי שרץ ובלי חיה רעה והנשא מן הרמה ממדינות אחרת מיד ימותו. ושם אי אחת רחוקה אשר לא יעמוד שם זכר כי הנקיבות מתרחקות מהם ויש מקום אשר לא ימותו יושביו והיה כי יזקין ויחליש ויבחרו מות מחיים ישאום אוהביהם למקום אחר ושם ימותו. ויש אי אחרת ושמה טי״לא אשר כל עלי אילנותיו לא יבולי יוציאו פרח יציצו ציץ קיץ וחורף ושם יום אחד בשנה ולא יותר כי החלק הלילה ממשך ו׳ חדשים והיום ו׳ חדשים. ובאירלנ״דא יש מקום אשר יום ולילה יבער כאש ונקרא לפו׳ד גאטז״ימא ולא הורשו כל לכנס שם כי כל הקרוב שם אם לא יחרד על פשעיו מיד נשחת והיה כלא היה. והיה אם ירא וחרד ושב מפשעיו יעבר כל הבהלות ויהיה לו למחילת חטא והיה בשובו הנה ידאג על כל אשר יראה ויחרד לכובד עונות אשר יראה בבני אדם. ובאי הנזכר יש הר גדול וגבוה כלו גופריית בוער תמיד לא יכבה. ובמדינת בר״טיינא יש מעין אחד ועמוד גדול אצלה אשר בהשפך המים על העמוד יתקדרו העבים והברד עם מטר נותך ארצה. ואחריה יש עם אחד אשר להם זנב מאחוריהם כבהמות. ובצרפת נראו עם בקרנים ואל ההרים הנזכרים נשים עקומות והיותר עקומה תחשב יותר יפה. ואל תתמה על החפץ השם לעשות כי מרעה אחד יצאו מן הכח אל הפועל׃

שער יו בארצו׳ הבהמות

השועל ערום מכל כי יחפוץ לצוד עופות ישתטח בשדה כמת בל ינוע. ובהקבץ העופות עליו לאכלו יקח ויאכל מהם לרצונו. והיה כי יזקין יאכל עוד השרף לחדש ימי נעוריו. הזאב יאכל הנחש וישליכהו על גביו לשאת לאכלו בחוריו. העכביש תטוה ותעשה רשתות בהם תלכד הזבובים. נקיבת הקוף תלד ב׳ קופים תאהב האחד והב׳ תשכח. הבכור תשא בין זרעותיה והב׳ תניח. הכלב שמור ממון אדוניו מאדם ומבהמה. ובאיינג״לטיירא יש מקום אשר אם גונב מעם איש דבר ישלח כלבו אחריו ויריח עד ימצאנו. החולד קטן מאד המית העכברים ותלחם עם השרפים עד תמיתם. ההרי״צון יפיל התפוחים עם המלמד ויצאו עמו פרי שמח וטוב לב וישים ראשו בין רגליו ויהיה עגול מכל צד והמלמד סביב לו להצילו מן הבהמות. הכבש אף כי לא ראה זאב ירא ממנו ולא מבהמה אחרת כי גדול מכח הטבע׃

שער יז בארצות העופות

הנשר ידחף על גוזליו מאחזם בצפרניו והיה אשר יחזק בו בכח אותו יאהב ואשר לא יראה בו כח לא ישים עינו עליו והיה כי יזקין יגביה עוף עד יגיע העננים וחם השמש וישרפנה אז יחלש ויפול לארץ ויטבול בנהר מוכן לו לחדש גופו ואת פיו יסכר באבן ותתחדש לו. אח״כ כי יאבד התור לנקיבותו לא תלך אחרי זכר אחר לעולם ולא תשב על דשה ועשב כי אם על האלנות ושדות יבישות ותאכל הברזל בטרדתה בל ידע. היי״רונץ יברח בבא הברד ויברח על הענני׳ להנצל מן הברד והגשם והיה כי ימצ׳ זהב וכסף יכסנו ויחביאנו. העורב ידמה בעצמו היות יפה ונעים זמר מכל עוף וכי יראה ערביו קטנים יפים תשנאם. הסיס כי יביטו עלול יגלגל זנבו סביביו להדמותו יפה ומתגאה ביופיו והיה כי יראה רגליו הכעורים יפלו פניו ויפול זנבו. הפרץ והנץ יבקשו מזונותיהם בגללם ובגלל אדוניהם. היונה נעימה תגדל בני חבירה. ועוף הנקרא להופ״א מלא גוונים ויגדל במקום מאוס ומקום צואה ואשר יזה עליו מדם העוף וילך לישן ידמה לו כי באו עליו שדים לכלותו. והוא לבן מבחוץ ושחור מבפנים ולפעמים ישורר נגד מיתתו ומרוב הדברים רבים יתמהו אשר לא ראו ואשר לא שמעו אל היותו בלתי מצוי כי אף לדברים יתמהו עמים רבים׃

שער יח בדברים מצויים

הרבה דברים מצויים אשר לא נתגלה הטעם. ועליו תמהו רבים כאשר ראינו הכסף חי ישא משאת האבן אשר לא יוכלו המים לשאתה כי תשקה האבן. המים הקרים האם מחמתן. זוהר השמש תשחיר פני אנשים ותלבין הסדינים והמפות. ואת הארץ היבשה תעשה רכה ואת הרכה תעשה יבישה. מן האבן והברזל תצא אש בלי הבערה. האש החם יבעירנו הרוח הקר. נשמת האדם חמה תקרר דבר אם ינופח עליו האויר יקרר בתנועתו והמים מחממין. הארץ היא יסוד הכבד עומד באמצע כל היסודות הקלים תחתיו ועליו בלי עומד ובלי יסוד הכל בטבעו. על כן לא יתמה איש אם לא ידע טעם הדברים כלם כי רוב הדברים לא נודע סבתם במופת. האמנם יבין המבין בטבע קצת מופתי הטבע הפועל בארץ. וסבה הטבע לא נגלה רק לאשר יסדו כמו שבארנו׃

שער יט בדברים אשר תחת לארץ

אחרי בארנו הארץ מחוץ יש לנו לבארה פנים לה. ומה שם אם גהינם אם גן עדן ואיזו טוב ואיזו רע. הנה ישכיל המשכיל כי המקום הנמוך והשפל מתחת לארץ בדין יקרא גהינם כי לא יתכן היותו באויר או בשמים או בשום מקום תענוג כי הוא מתנגד לכל תענוג ושמחה ואורה ועל כן צריך לומר כי הוא באמצה תחת לארץ נגד גן עדן ואין לומר כי גהינם במקום ימות אנוש ימצא גמולו אם טוב ואם רע. ואם במקום שמחה ימות ויצר לו באותו השמחה ישמח ועתה נבארה מהות גהינם׃

שער כ גהינם ומהותו

הנה בארנו הד׳ יסודות יתלכדו מוגבלים זה בזה והארץ באמצע יבשה וקשה כתנועת הגלגל כן באמצע הארץ יש מקום ושמו תהום והוא מקום ארץ שממה ופחד ואימה מליאי גפרית בוער תמיד להבה מסרחת והמקום גדול מבפנים ופיו קטן נכון לבלוע ולהשחית כל ותמיד תוקד ולא תכבה ולא תחסר האש כי כן טבעו ושם מקומות הא׳ צלמות כי שם הנפשות חיות ומיתות וחיות ומשקעות כאשר ישקע האבן תורד במים ולא תראה עוד כן לא יראו הבאים שם ולא ישובו. ותמיד יבערו ויעמדו באש ולו יכלו ולא יאבדו כדכתיב וצורם לבלות שאול וגומר גהינם כלה והם אינם כלה נכונו דברי רז״ל על פי הטבע כי הנשמות הם מקבלות הגמול והם רוחניות בלתי גשמיות וכל דבר רוחני לא יופסד על כן הנשמה קיימת אם בטוב אם ברע. וטובתה ורעתה נצחי והארץ שהקדמנו נקרא אדמת השכחה כי החונים על דגלה נשכחים מלב כל. כאשר שכחו יוצרם ומוצאי׳ מן הכח אל הפועל. ושם החושך והערפל מליאות יגון ואנחה נהי ויללה הנידונים ואדמת האש הצלול לבוע׳ לא ידמה לא אש שלנו כי האש שלנו חושך ואפל מול האש ההוא. ושם נהרות אש וקרח וכפור ואוצרות רמה ותעולה קשה לנשמה כמחת לבשר החי. ורבים מקומות בארץ מסוכנים אם בים אם ביבשה אם באיים של אש והרי גפרית דולקים יום ולילה ומה לנו להאריך בדברים הללו לכל גלוי את אשר ארצא החוטא על פי הקבלה. ואחר בארנו יסוד הארץ הגדול שביסודות נבאר השני לו הכבד אחריו והוא המים ואח״כ האויר ואח״כ האש׃

שער כא ביסוד שני הוא המים

הים הם מים עמוקים המקיפים הארץ וממנו באים כל הנחלים הנגדים בארץ כאשר הם הולכים לה שבים מים כנגדם מצד אחר על כן לא תתמלא הים לעולם לבעבור הקל יסוד המים מן הארץ שוטפת על פני הארץ ותשובתה אל הים. כאשר השכל מתפשט בגוף המשכיל בכל איבריו ומקום תחנותו במקום אחד משם יצא ואילו ישוב כן המים מתפשטות במקורות הארץ ונודעים במעיינות כאשר נראה במים עמוקים אשר בעמקם נבעים על ראשי ההרים וכאשר בארנו בטבע היסודות.

שער כב איך המים מלוחים מתוקים

כל המים יתיילדו מן הים המתוקים והמלוחים. ואחרי באו מן הים והים מלוח בטבע כאשר נבאר משפט כל מים היותם מלוחים האמנם לפעמים יומתקו ברוצים בארץ מתוקה הארץ תסיר מלחה והמים אשר עודם מלוחים לבעבור רוצם בארץ מרה העמיד מלחה. ויש מים מרים ושמורים וטובים לשתות נגד סם המות כי הם מריקים וטובים לגוף מרוב הרקות. ויש מים מרים ושחורים לבעבור כי טבעי בארץ מרה ושחורה ומליאה עפש ורקב ואלו המים מסוכנים לשתות. ויש מים חמים אשר היד סולדת בם ושמם מרחצאות נובעיין כאשר מצינו חמי איישלאקא״פיילי בתוך הארץ יש כמה מקורי מים חמים כאשר בעש״שית בהשתנות מקורות הארץ מליאות גופרית ועל ידי הרוח כי יוליד שם על המים על פי טבעו קלות היסודות והרוח נופח בגפרית עד יבער כתנור ויחמו במים ויהיו בוערות כאש במקום תולדותם. אמנם כי ירחקו מקומם יחסר חומם ולרוב התרחקה תשוב לקרירו׳ ממשי כי אין דבר חם אשר לא יתקרר בלתי אש גהינ׳. ובמקומו׳ הארץ יש מקום מלא רמה ותולעים מזוהמים והמים הנגרים דרך שם מקבלת זוהמת הארץ השותה מהם דמו בראשו׃

שער כג בשנויי המעיינות

בארץ יש מעיינות ישנו מראיתם. ומעיינות מופלאים משונים לא נודע סבתם. בארץ צמרי״אה מעיין אחד יתאמץ בחלוף מראיתו ד׳ פעמים בשנה. מראה הראשון ירוק. הב׳ אדמדם. הג׳ עכור. וד׳ צלול ויפה נחמד למראה ולא הורשה איש לשתות ממנו כי נבהל כל איש מפניו. ומעין אחר אשר נובע ג׳ ימים או ד׳ בשבוע ושאר הימים תעמוד באתנא דומה יבשה. ומעיין אחד גדול רץ כל ששת ימי השבוע ונח ביום השביעי ואותו מעיין הנקרא נהר שבת והוא נהר שבתיון על שם שבת. ובמדינות עכו יש חול אשר עושים ממנה כלי זכוכית הטובים על ידי טיפת מי הים המעורבים בו. והים האדום סביב מצרים הוא הים אשר עברו בו בני ישראל ביבשה בלכתם אל ארץ ישראל והיא אדומה מפני אדמת הארץ. בארץ פרס יש נהר גדול אשר כל הלילה יקרחו ממנו קרח קשה יוכלו בני אדם עבור עליו וביום נובע צלול. עוד יש מעיין בארץ פרס אשר יכבו בו גחלים בוערות ואח״כ בו ידליקום. ובמצרים מעיין אשר בלילה יחם כאש בוערה. וביום יקרר כעת הקרח. בארץ לוקיי״נה סמוך לים יש מעיין אחד מחדש ימי הנערות ובאותו מים נזונים כל הארץ אשר לא ימותו בה ונובעים מבור סמוך להם הנקרא בור דוד ואצלה מעיין שורף כאש ובמקום ההוא נובעין מים קרים כעין הקרח ושם הם ממוסכים ומזוגים מזג יפה וטוב מן קר וחם ואשר ירחץ שם ישוב בשרו בריא ויפה. עוד יש מעין אחר אשר נקרא בש״ת בריאה לשותיו לפעמים בגלל סם המות. ולפעמים מועלים להרקה מכל תחבושת עשב ובושם. ולצד המזרח מעיין אשר מנו עושין אש גרי״גייץ בוער לעומות תערובתו ולנשיכתו לא יכבוהו מים זולתי שמן וחומץ מערבים ואותם מים מוכרי׳ הישמעאלים יקרים מכל יינותיהם. ומשאר מקומות יצאו מעיינות מרפאים פצעים וחלי העין. ומעיינות מחזירי הדעת לנשטתה. ומעיינות מסירים השכחה. ומעיינות מחזירי השמע לנתחרש. ומעיינות מעברים נשים עקרות ומעיינות מעמידים נשים מלדת. ומעיינות משחירי כבשים. ומעיינות מלביני כשלג ואגמית לא יטבע בהם איש ובהמות ואגמים לא יטבע בהם דבר. ויש מעיינות אחרות חמים מעורים עיני הגנבים הנשבעים לשקר בגניבתם. ואם לא גנב ושתה יבואו בא חמים להפרות את גופו להשביחו ואין טעם בדבר. ומעיין אחר צלול ונקי ושקט זולתי בהשמע׳ קול התוף או נוגן עליו תפסיק אנה ואנה על פני כל הארץ ומעיינות אחרים אין תועלת בהזכרתם נקצר מדבר מן הדבר המתהוה על ידי המי׳ הנגרי׳ על פני הארץ ובתוכה שהיא גרם תנועת הארץ בהתנועעה יפלו העומדים עליהם׃

שער כד איך תקבע הארץ

תנועת הארץ ובקיעתה המפילים כרכים ועיירות ולא נראו עוד כי יבאו בתוך הארץ ומתוך מלחמת גלי הים לארץ. יולדו רוחות נבקעים אשר בארץ והמקו׳ צר לאויר עומד בדוחק ומבקש לצאת אז תקבע הארץ להוציא האויר והרוח ויפלו הכרכים אשר עליה. ואם הארץ חזקה ובריאה שם אשר לא תבקיע תתנועע בכח מרוב צרת מלחמת בניהם מתרוצצים בבטנה לצאת ובאותו תנועה יפלו היושבים עליה. ועל כי לא נודע לעם מתי תבוא התנועה ישכיל הירא דבר השם יחרד ישוב מכל פשעיו יבקש סליחה טרם יספה לא ידע׃

שער כה מדוע מי הים מלוחים

מי הים מלוחים לרב גבהם בהתקרב לשמש ותחמם עם חמימות הארץ וארץ כי תיחם יתמרמר לחלחותה ומי הים מושכים אותו ליחות ומרירות ההרים האיים אשר יותר קרובים לשמש ונשרף בו והמים יקחו טעם אלו ואלו מעורב במי הים ונמצאו מי הים מושכים ﭏיהם טעם לחות הארץ הנשרפת בשמש עם זהמת הגלים יתעכבו יחדיו ונמצאו מרים ומלוחים׃

שער כו מן האויר

על המים הוסד האויר לבעבור כי זך וקל ועליוני. והמים מקיפות הארץ והאויר עליוני מעלה הגשם ומורידה אותו אויר נקרא אויר עב מקיף סביבותינו מעמיד חיותינו כאשר המים מעמידים חיות הדגים כן יעשה לחיותו פנים וחוץ מפני נעימות לחותו ולמעת כבדותו יכבד לשאת עופות הפורחים בו לא יפלא איש איך ישא דבר מרוב דקותו כי עמודי שמים מאויר נעשו ולדקותו יותר מופת בטבע תנענע באוי׳ בכח תכיף כאגמון ראשו. ואם לא היה האויר עב לא יכוף ולא יזוז הראש. ומן האויר באות רוחות רע בגוף. יארבו כאויבים להרע לגוף או להוציא איש מדעתו כאשר נסו חכמי איגראנמ״נציא היא חכמת כפיות השדים להדמות בכל דמיונות יחפץ אשר יחכם בה. אמנם לא טובה אותה חכמה לא לגוף ולא לנשמה. על כן נעזבה בכל לשונות ועתה כדבר על אשר יקרה באויר מחמת הארץ׃

שער כז בעננים וגשמים

השמש יסוד כל חום ועתי׳ כאשר הלב באד׳ יסוד הגוף כן השמש בעולם כל ההוה בו בטבע כי השמש חם הטבעי. ממנו עליית העננים ומנו ירידת הגשמים וזה הדרך לכתו כאשר יזרח השמש ויתפשט על פני הארץ ועל פני המים וישאב חומו לחות המים ויעלה למעלה לחלוחית עם שורת השמש והאויר נשאה. ויתקבצו שם בצורות השמש עד ידמה קטור וענן ערפל וחשך ועבה מחשוך לכו זוהר השמש. אמנם אור היום לא יחשיך וכאשר תתעבה ביותר יגשים עד יפלו כל המים שבה. והענן לבן וזך ובו יזרח השמש כאשר תראה מתוך זכוכית הנר אשר בעששית יגיף הנר לא יראה כן יזרח השמש מתוך הענן ומחזיר לנו אור היום וגוף החמה לא נראה. אמנם הלילה לרוב עבותה ידמה תמיד ענן וגשם סביב לארץ דמיון נגד מלוחלח ישוטח להתייבש והלחות עולה כקטור הכבשן אשר ישים ידו עליו תלוחלח ידו לפי התערבה שם עד יטיפו נטפי מים מידו כן העננים והגשמים יולדו בסבת טבע ויתרכו ברצון יוצר הטבע כפי הצורך לארץ׃

שער כח בדבר הכפור והשלג

הכפור והשלג יולד על אודות האויר שהוא קר באמציעתו יותר מצד אחר. כאשר תראה על ההרים הרמים אשר כי יגבה יותר יקרר על היות האויר שם עליוני רחוק מן הארץ והנו כדבר תלוי לא יעמוד חומו בו כאשר נראה בדמיון הברזל יתחמם יותר מן האבן לרב חזקו ועבותו פי כל דבר עב וחזק מעמיד חומו יותר מן הזך והחלש כן האויר עליוני הוא זך ודק יותר מן הסוף הסמוך לנו. על כן יתקרר ולסבת יולד הרוח בכל מקום גבוה ויתנענע האויר כי כל דבר נע יותר קר מן הנח. כאשר תראה במים הנעי׳ קרים מן הנחים. כי בחוזק בתנועה יצא החום. והקרח בהתקרש הקר. ומשם מתפשט הקר על פני כל הארץ׃

שער כט בדבר הכפור והברד הקייצי

הכפור אשר יקרה בקיץ יבא לסיבת הוולד באמר רוח קר מוליד בו לחות יוציא מן הארץ מוקרחת ויתקבצו הלחות באויר מפני החם הטבעי ינוסו כי לא יעמוד בלתי טבעי לפני הטבעי. והנה חום השמש רודף אחריהם ומדביקים מייבשת להקשותם ומתחמת קשיים יתפצלו ויפלו אבני ברד וכפור לאגמו׳ כשיעור הולדם כי כאוי׳ מפצצם׃

שער ל ברעמים ובזיקים ובברקים

הרבה דברים יקרו באויר לא נגלו להמון ולא יבינו חסירי דעת שאלנו מופת כמו בארנו מופת מהות תנועת הארץ ובקיעת׳ ותנועה העננים והדבר יפקיע הארץ יפריד העננים ונראה הבזק והרעמים וסבת הבזק והרעמים יוליד במלחמת הרוחות יפגיעו זה בזה תחת הענן מתלחמות בכח עד יצא האש מחזיק מלחמתם ונעשה ברד ואש מתלקחת יפול ברד מקימות כי הרוחות במלחמתם רוחקות העננים עדי יובקעו. והוא יציאת הברק והרעש יפול בכח מפני חמת יציקת מלחמת הרוח מפיל כל אשר יפגיע לא יעמד דבר בפניו מפני חוזק יסודו. ופעם יבריק ויערי׳ בנחת לפי קלות הרוח וקלות מלחמתו כי כאשר יתעבה הענן ויחשיך לרוב המים שבו לא יעבור הרוח בו בקל כאשר היה זך וחם ויבש כי מי הענן יכבו אש הרוחות ולא יגיע לארץ. אמנם יתפשט בו ויכבה והוא קול הרעם הנשמע בקיץ מפני האש הנכבה בענן המים. כמו יחם הברזל ויותז במים יוציא קול כן הדבר הזה. אמנם יתראה הבזק הוא פרידת העננים טרם הרעם נשמע כי נכבד חוש הראות מן חוש השמע. כאשר תראה איש למרחוק לא תוכל שמוע דבריו. כן ראות הבזק קודמת לנו לשמע הרעש. ויש לנו לומר כשנראה הבזק כי כבר החל הרעם׃

שער לא בדברי הרוחות

הנה בארנו סבות לרוחות יפגעו זה בזה בים ביבשה וילחמו בכח עדי ידחיקו האויר לעלות למעלה ונגרש ממקומו ויסוב לאחוריה ויצדד לשוב למקומו כמו גלי הים יסודם ויצדדו עדי ינוחו ויולדו רוחות ואמרם יקולקלו ויוחלפו וישונה טבעם. ועל פי הדברים האלה יבואו ענני גשמים וברד כאשר בארנו. ורב מופתים חצוניים בידינו יקשו להבין והקל להמון בארנו בזאת ועתה נבאר טבע האש אשר על האויר׃

שער לב מן האש והככבים המדלגים

על האויר הוסד האש סביבותיו והוא יסוד נכבד וגדול וטבעו חם ויבש יפה וצלול מן האויר כמו האויר מן המים. והמים מן הארץ והאש כמו כן יסוד אוירי יתפשט עד הלבנה ותחת האויר ההוא יתראה לפעמים נצוצי אש ידמה כוכבים חדשים להמון יאמרו כי הם ככבים נעים ממקומן ואינו כן. כי הוא האש אשר על האויר היבש בהתקרבו אילו. ולרוב יובשו ילהב באויר להבה יבישה דולקת מן הארץ עולה על ידי השמש. ובעלותה באויר למעלה דולקת כבד ותדמה ככב והרוח נושאה עד תעבור באויר לח ותכבה בו. ולפעמים תהיה הלהבה גדולה והאויר יבש כי יחם מאד או תפיל לארץ ורוב פעמים מלחי הים בלילות והולכי דרכים יראוה לפניהם תפול להבה גדולה וצלולה. והיה כי ידמו לקחתה יעלו בידם כמו דשן או כמו עלה נדף ובלה מרוקב מרוב לחות. והאומרים כוכבים המה טח עינים מראות והמשכיל לבותם. כי הככבים לא יוכלו ליפל. אמנם תנועתם בגלגלים יום ולילה לא ישנו סדרם׃

שער לג מן התנינים הפרחים באויר

ידמה להמון תנין פורח באויר ולא כן הדבר. כי הוא להבה יבשה מסוגרת תקון למעלה תבער והלהב מפני החם. והיה כי תבער תרוץ בכח אנה ואנא פעם תפול בארץ ופעם בים ואלו הדברים יבואו שינוי ותמורת סדר העולם. והנה בארנו האש עם ד׳ יסודות איך יוסדם יוצרם זה על זה הקל למעלה והכבד תחתיו. והדבר הגדול באמצע הוא יסוד הארץ ממנה יצא האש ירננו בה אדם ובהמה לבעבור רוב הטובות היוצאות מן הארץ. והתועלת הגדולה באה מאת הככבים יצאו רבים מדרך השכל לאמר כי העולם קדמון. והם לא הבינו דבר כי מרעה אחד כחנו ובמפת כי אין מתנועע בלתי מניע וממנו הטוב והרע. אדון כמוהו ישתבח בפי כל מפעליו להושיענו ולתת לנו זכרון פלאי מפלעותיו למען ננחל את שני העולמות׃

שער לד בדבר האויר עליוני הזך והככבים

האויר הזך העליוני אשר על האש אשר מקומו עד השמים והאויר ההוא זך מאיר וצלול ובאותו אויר יסובבו שבעת הככבי׳ את הארץ זו על זו. ובין כל אחד ואחד כמו הארץ עד גלגל הלבנה. וי״ב פעמים יותר ורצים כל אחד ואחד ועושים גלגלים זה גדול מחבירו בתוך הגלגל הגדול לפי תגדל ותקל סבובה. כי הקטן ירוץ מהרה מן הגדול. דמיון החוג חוג בכותל והקיפוהו גלגלים זה על זה את אשר יקרוב לחוג היא הקטן ויותר יקל לסובב מן הגדול׃

שער לה במחשך גוף הלבנה

לבעבור היוה הלבנה קרובה לארץ תדמה לנו גדולה מאשר כוכבי׳ הגדולה ממנה לבעבור התקרבה לארץ חשך במחשך האויר אין לה מאיר בהיר מגופה אמנם המאור שלה קבלה מן החמה זורחת עליה מתוך הגלגלים כאשר יזרח השמש על הכותל מתוך הזכוכית והקדרות נראה בה שחור. ולכן רבים אומרים כי השחרות הוא הארץ. והלובן הוא המים. כאשר תראה במראה רוב מראות. ורבים אומרים כי הקדרות יבא בה לסבת אשר אכל אדם מן האילן ולקה גם הלבנה. ומשבעת הככבים שהזכרנו לא נכרו בחוצות כי אם שנים. והם החמה והלבנה. והחמשה לא נראו רק לחכמי התכונה. והשנים שעל גלגל הלבנה לכל אחד טבע נבדל מחבירו. והם ככב ונוגה ועל שלשתן החמה צלולה בהירה מאירה בכל. וגלגלה גדול מגלגל הלבנה י״ב פעמים וסובבת גלגלה אחת לשלשים יום. וﭏ היות גלגל השמש גדול ממנו יסובב גלגלו בש״סה ימי׳ ויתר כאשר הסכימו חכמי המחקר כי לפי השתנות השנים. יש שנה תכלה בלילה הוסיפו על שס״ה רביעי יום והוא ו׳ שעות והרביעית יצטרף לחבירו עד ד׳ שנים להיות יום אחד. והוא יום עבורה של חמה למען תתחיל השנה כמשפטה והוא בחצי מארם יום כניסת החמה בטלה. והוא ראשית העולם מחדש כל עשבים ואלנות תדשא הארץ בפרחיה. ועל השמש שלשה ככבים והם מאדים צדק שבתי על גביהם. וסובב גלגלו אחת לשלשים שנה. וטבע כל הדברים מתהוים בעולם בכל יום׃

שער לו בימי השבוע על שם הככבים

הנה הסכימו חכמי המחקר בטבע ז׳ הככבים ומפעלם יותר מכל שאר הככבים. ומשבעת הככבים קבלו ימי השבוע שמותם יום שבת על שם שבתי. ויום א׳ על החמה משמשת בו. יום ב׳ על שם לבנה. יום ג׳ על שם מאדים. יום ד׳ על שם כוכב. יום ה׳ על שם צדק. יום ו׳ על שם נוגה. ובל״טין דומיי״נקא שו״ייל לונד׳ילונא. מא״רח מא״רם. מיי״קרדי מיירק״ורא. יו״די ופוט״ייכי וואר״נדי וי״נוש. שאמ״די שאטו״רנוץ׃

שער לז בתנועת הגלגל הגדול וז׳ הככבים

על גלגל שבתי הגבוה הוסד הגלגל המככב אשר ממנו נראים הככבים בלילה בהיות העת זך וצלול. ועליו הגלגל הגדול הסובב נפלאות תנועה מכל פלאי העולם. ואשר יהפוך רעיוניו עליו בידוע כי לא יחטא ויש אומרים אשר ממנו ישחקו הנערים הקטנים בשנתם רואים תנועת הגלגל הגדול ושומעים שיר המלאכים משוררים ומהללים למי עשה ופעל. אמנם לא נתגלה האמת לנמצאים זולתי ליוצר יסדם ונתן בהם כח בטבעם על כל אשר בארץ ובימים ובכל דבר תלך בככבים ואין איש יודע כמותם מלבד מונה מספר לככבים. אמנם מן הככבים הנראים קל לדעת מספרם להשכילם בחכמת התכונ׳ כי אין ככב קטן וגדול בשמים אשר אין משטרו בארץ. בעשב בפרי בזרע בפרח בכל מיני דבר ואחרי בארנו הגלגל הגדול נבאר צורתו להקל להבינו ולדעת מה למעלה ממנו׃

שער א בדברי היום והלילה

השמש סובב הארץ מהלך ישר כל שעה. ובעברו על הארץ יאור לנו היום. ובבואו תחת הארץ יהיה לילה. כמו תגלגל נר סביב ראשך או סביב תפוח גדול רחוק ממך צדו לצד הנר יאיר תמיד ושכנגדו יחשיך בו השמש יכול להיות על הארץ ולא יאיר בכל מקום כי המקום הישר אצלו יאיר שם והמתעקם ממנו יצתאל. כי הארץ חשוכה מאז והוא הלילה. לבעבור יגדל השמש הרבה מן הארץ יקצר הצל אל ראשו יהיה כראש החנית אם היו הארץ והשמש שוים לא יחסר הצל. ואם היתה הארץ גדולה מן השמש לפי גדלה יגדל הצל. ולהוכיח הדבר בלי צורה יוקח דבר חשוך מעמיד האור בלבל יצא כאץ ואבן ויושם נגד העין תתאו ראות הדבר אם הדבר אשר תחפוץ ראות בו גדולה מאשר בין עיניך לא תוכל ראות אחריו קרוב ורחוק כי אם לפי גדלו. ואם הדבר שוה לבין עיניך תוכל ראות כולם ואם הדבר קטן מאשר בין עיניך לא יזיק לראות אשר תחפוץ. ובקרבך הדבר בין עיניך אז תוכל לראות יותר בקל ובריות אל עיר צדו עד תראה כולו. כן השמש גדול הרבה מן הארץ. ומאיר על פני הככבים אשר בגלגל הגדול ולא נוכל לראות הככבים ביום מפני זוה׳ החמה הבהיר המופלא דמיון נר חלק בלילה מראותינו ואם גדול בוער בינותינו לנר לא נוכל ראות הנר. והסתלק מאחרינו תראה הנר כככבים לא יראו בעוד השמש על הארץ ובהם תלקו תחת הארץ יתראו. וככבי שבה לא יראו. בחורף לא נראה השמש עד התקרבו לארץ. בעוד יתחזק הצל לא יזרח השמש ובהתקרב השמש יחסר הצל ומזה יבא הקדרות ללבנה. עתה התבאר כי הארץ מסירה ממנו זוהר השמש. ואם היתה דקה ובהירה לא יוכלו בני אדם ראות מתוכה היה השמש נראה תמיד בהיות תחת הארץ אמנם לרוב עבותה יגדל צאלה צאל בינינו ובין שמש. ובשחר בזרוח השמש במזרח הנה הצל כנגדו במערב. ובהיות השמש על קו חצי היום אז הצל ישר תחתיו. וכי ישקע במערב יהיה הצל במזרח. ובהיות השמש תחתינו אז הצל עלינו ותמיד ישפיל לצד המערב עד יזרח השמש כנגדו בעבור הלילה ובבא היום׃

שער ב איך תקבל הלבנה מאורה

אחרי בארנו היום והלילה יתבאר איך הלבנה מקבלת מאור מן השמש אשר בהיותה עגולה נקראת מלאה ובהיותה תחת הארץ תקרא חסירה. כי הארץ בינה ובין השמש הרודף אחריה והיא מאירה כנגדה ומחשכת עלינו. אמנם בעלותה על קו השמש יראו קרניה ותמיד בעלותה תאיר ותגדל עת תתמלאת חציה ואז סבבה חלק רביעי בגלגלה תסובבנה פעם אחת בחדש ואז תעלה ויעלה מאורה עד תתמלאות כלה ותראה יפה ושלימה ואז היא למעלה מן השמש בגללה לצד מבטו כנגד ביותר ואז תאיר לנו כי מאור השמש מבית עליה והארץ ביניהם ועל כן לא יראו שניהם יחדו ערבות. ומחצי הגלגל לצד החמה תרד הלבנה ותחסר עד תהיה מחוצה כמו בחלק רביעי כי אז סבבה שלשה חלקים בגלגלה ותתקרב לשמש כמו ברביעי ראשון ותמיד בהתקרבה תראה קרובה עד תחסר ולא תראה מפני צד השמש אשר לפניה. ולפעמים יקרה כי יחסר מאור הלבנה ותקדר ולא יבא הקדרות כי אם בעת הנגוד כי תתמלאת והנה בארנו עד כה מאין יבא לה מאור. אמנם בעת תקדר יהיה לסבת לא יוכל המאור להגיע אליה בשום צד ולא תקדר עד תסוב חצי גלגלה אף כי בכל עת יזרח השמש עליה. אמנם לסבת לכתה דרך מעוקל אחד מן השמש והיא קטנה מן הארץ. יש מקומות תעבור בהן תתכסה כצל הארץ יעבור בתוכה. ויש ביניהם כמו קו נטוי מזה לזה כי תשפל הלבנה מהרה מן השמש על כי תרוץ מהרה ממנו. אז ישוב השמש לזרוח עליה. והיה ברבות לה מקום הצל יגדל קדרות כפי המקום. ואם ימעט המקום ימעט הקדרות דמיון הצל בקו יעבור באמצע הארץ אל עבר פניה כנגדנו. ויעבור בגוף השמש וראש השני לקו בעברו השמש יעבור צלו חוץ לגלגל. והיה בהיות הלבנה נגד החמה תעבר דרך הצל ותקדר כי לא יוכל אור השמש להגיע אליה ובעברה יותר ישרה על הקו יותר תקדר וזה יקרה בליל הנגוד או ביומו ואחר כך תשוב למאור׃

שער ג בלקות השמש

השמש יקדר ויחסר אורו פעם קוד׳ חצי חצי היום והוא הנקר׳ לקות. והסבה בהיות הלבנה תחת השמש ביותר על קו אחד מבדלת בינינו ובין השמש אז יחסר לנו אור השמש ויקדר כי הלבנה נעשת מאש שחורה לא יוכל השמש לעבור בתוכה להאיר לנו כמו מתוך שאר הככבים. דמיון נר דלוק רחוק ממך ושים ידך בינך לנר לא תראה הנר ויותר תיישר ידך נגד הנר יותר יחסר האור. וכן יקרה לקות השמש כי אין נתיב השמש והלבנה אחת. כי נתיב הלבנה מוליכה בעקל מפה ומפה מנתיב השמש כי מהלכה קצר ממנו תמיד תלך תחתיו עד תעבור על הקו נגד השמש ותבדיל בינינו כמבואר ושם לא תבואה השמש ומונעת זוהר השמש לבא בארץ השכנים תחת הקו ההוא להם לבדם יהיה הלקות ולא יראה לכל. כי אין הלבנה גדולה לכסות פני החמה בכל הארץ כי קטנה היא מן הארץ. ועל זה עמלו המשאים לדעת אן ילקה ואן לא ילקה ובכן התבאר הלקות בעלותו למעלה על הקו והלבנה מפרדת בינינו ושלשה ימים תראה קרובה. הנה התבאר כי לקות לבנה לא יהיה כי אם ביום הנגוד ולקות החמה כי אם ביום ר״ח. וישכיל כי הלקות מופת דבר חדש יקרה בעולם דבר או חרב או רעב כאשר נסו הפלוסופים בספר המשפטים ויתר דברי המשאים על ספר דברי הימים לתלמי ואב״ן מעש״ר׃

שער ד בטבע הגלגל הגדול והככבים

שמעו עמים השכילו בחכמה נדרש כל הנעשים תחת השמש בטעם מבורר על פי הטבע השמים העליונים והככבים הם בלי הטבע העליוני לפעול מעלה ומטה כרצון הצור י״ש. ואשר ישכיל בהם לדעת טבעם וכחם הגדול בארץ כמו לשמש ולירח להאיר לנמצאים ולאשר ימצאו אחריהם בכל דבר לו תחלה ותכלה ובכל השתנות דבר אם באדם אם בבהמה אם בעשב יקרה בטבע שם יוצרו ככבים ועל פי הטבע הקיפם סביב העולם נגד תנועת הגלגל הגדול וכי יחפץ המנענע ינוחו. ואז ינוח כל הנמצא לא יזוז ממקומו איש ולא שום דבר עד שוב התנועה לגלגל. וכן החפץ השם ית׳ לברא עולמו הכל נברא לצורך העולם כי בכל הככבים טבע משונה מחבירו כמו הלבנה מקבלת מאורה אשר בהתמלאה יתמלא גוף מאדם דם ולחות. וכי תפסד יחסר באיש ובבהמות ובעצמות יתמלאו מוח ואף הים התמלא במלאותה ותחסר בהחסרה אשר השוכנים אל הים שכנים באהלים ישאום במלאותה וישיבום בהחסרה. וכן השמש טבעו משונה אשר בהתקרבו אלינו כי יחל לעלות עלינו תדשא הארץ דשא עשב ועץ פרי עשה פרי והעופות יזמרו ונגן ייטיבו כי הגיע עת הזמיר קול התור השמוע והיה כי ישפיל יכלה כל דבר והעלה נבל והגשם בא והחרף הגיע אם כן בראותינו שני ככבים אלו אשר יפה כחם כאשר בארנו בקצור יש לנו לדעת כי יתר הככבים לא לחנם נבראו. אמנם לכל אחד יש כח וטבע גדול מחדש הדברים ההוים בעולם ושנוי העתים אם טוב אם רע אם קר ולח אם חם ויבש והקיץ והחורף אחד משפיע ואחד יחסר וכל המשתנה כל הככבים הוא והכל ברצון יוצרם יסדם על מכונם ותנועתם בטבע כל תנוע משונה מחברתה. והמופת בטבע תנועת השמש עולה הקיץ יורד החורף. כי כל שתי מעלות הנכוחות הם שנות בכל שתי תקופות כמו יעלה בזו ירד בזו וכל הקייצים החרפי׳ שוים עד ישוב לראש השנה שנית למקום אשר היה שם בתחלת שנה ראשונה וזה ידוע לחכמי התכונה. ואם לא נבראו שאר הככבים אז יהיה כל החדשים שוים כשבט שנה זו יהיה שבט שנה האחרת. וכל הימים ישוו אם קר אם חם אם יבש לא ישתנו. כי מהלך השמש ותנועתם שוה והשמש מאור הככבים וכחו גדול מכלם בטבע כמשפט המפת. אמנם לפעמים תצטרך לשאר הככבים. והמשל המלך הוא המנהיג עמו ראשי מאורם וכלם צריכין לו והוא גם צריך לעמו כי בהתקרבו לעמו יגדל כחו ובהתרחקו מהם יחסר כחו כן השמש מלך על כל הככבים ומאורו וכחו גדול משלהם וטבעו מתפשט בחוץ יותר מכלם. אמנם יצטרך להם בהקרבתם אליו בהתרחקם ממנו ילקה כאשר בארנו אשר בהתחבר הלבנה ילקה השמש. ואחרי בארנו טבעו הככבים ובגלגל הגדול צד הקצור. נשוב נבאר איך סודר העולם לארכו ולרחבו לעמקו ולגבהו. ועל ידי חכמי ז׳ החכמות אשר חכמת התשבורת אחת מהנה. ובה נמדד על ארך וגובה מן הארץ ועד הגלגל הגדול ואת כל הככבים. ואשר נמצאו זאת החכמה אמרו כי לא יתכן משכיל בחכמת החזיון בלתי ידע מדת העולם והככבים ע״כ מדדוהו יגעו ומצאו׃

שער ה במדידות העולם והכוכבים

תחלת דברי המשאים בקטרי המדידה מדדו הארץ לעומקה מה היה כי במדידת הארץ מצאו מדת הככבים ומדת הגלגל הגדול. וכאשר כלו מדידת ארכה ורחבה ועביה אז בקשו מדידת הלבנה לבעבור היותה קרובה אל הארץ. אח״כ בקשו מדידת מרחק השמש מן הארץ וגדל תנועתו מצאוהו גדול מכל הארץ. וכאשר מצאו מדת אלו הג׳ השמש והלבנה והארץ הקל בקש שאר הככבים גבהם התרחקם והתקרבם ולא מצאו ככב קטן מן הארץ מלבד ג׳ והם ככב נוגה לבנה קטנים הם ממנה כאשר נוכיח למשכילים בחכמת התשבורת עם חכמת החזיון. אמנם לבעבור מעטו בה מעיינים אל עמקה וקשיה תקשה ההוכחה במפת נבאר איך ארך רוחב ועובי לארץ והתרחקות ממנה הלבנ׳ וגובה ומרחק השמש על צד הקצור כאשר הוכיח תלמי המלך ומן שאר הככבים אשר בגלגל הגדול ואת גדלם ואת גבהם וכל מדתם. האמנם טרם נחל בבאורם נאמר מה עלה בדעת המלך תלמי ואיך דרש חכמת החזיון מכל קדומיו׃

שער ו מן תלמי מלך מצרים

תלמי מלך מצרים אשר דרש ואסף החכמה מכל קדומיו. ויחבר ספרים רבים וכלים למצא גודל הארץ. וגבה הגלגל ותנועת הככבים יום ולילה וכלי מבחן השעות הנקרא אור״לוגא יתכנו לכל דבר היות מבחר לאכול לשתות ליקח למכור להתפלל בשעה קבוע. ואל יהרסו בגשתם לבקש כבוד יוצרם שלא כסדר כי אם אל נכון בשעה יום זה בקיום זה בל ימהר בל יחור. ומאד קל הדבר לעשותו מבחן השעות היא מלאכה קלה. אמנם רוב ההמון לא ישיתו לבבם כי אם לכנוס ולאסוף לצבור הון לבעלי נשואי נשיהן ויעזבו לאחרים חילם בלכתם ארץ צייה ושממה בלי כסות ושמלה ודאגתם להון וחמדתן אליו ימהרו מיתתן כי יבקש כל איש לשנו׳ טבעו ויחמוד וידאג תמיד לשנותו לטבע אחר להנות גופו והוא כלי לא ישתבר כי לא מקרה הוא על כן ימהר בהרף עין ואינו יחזיק בו ולא יקום. והנה הוא המלך תלמי אשר מצא הקאלנ״דיר למצא תנועת הירח. ויחכם מכל קדומיו עד אדם הראשון אשר נשלם ונגמר בז׳ החכמות יען היותו ראש עפרות תבל חפץ השם להשכילו ולחסרו מעת מחלקים ויעטריהו הוד והדר עז וגבורה וישימהו עליון על כל אשר יולדו. ואמנ׳ באכלו מן הפרי חרה אפו על אשר שם בו וישת עליו כפו למעטו ולחסרו מכל דברו הטוב ונעשה בעל חיים מת אשר לא היה לפני אכלו מן העץ נבראו הוא וכל העתידים לחיות תמיד בששון בשמחה בלי שנוי ותמורה בגן עדן הארציי עד חטא ולקה הוא ואשתו והארץ לקתה ואף הככבים לקו ומעטו מאורם. והיה כאשר חטא ולקה האדם וימעט הודו ושכלו וגבורתו עד נראה בדעתו ערום ר״ל מן השכל וההוד והגבורה אף כי השאיר לו השם יותר שכל והוד וגבורה מכל הבאים אחריו רק בג׳ אנשים. ההוד נמצא באבשלום. והשכל נמצא בשלמה. והגבורה נמצאת בשמשון. וכלם נשארו באדם הראשון ואחריו באו רבים יגעו ומצאו החכמות וימתיקו סוד לשמרה מן המבול כי בחכמות השכילו אשר יופסד העולם באש ובמים׃

שער ז איך אצילו החכמות מפני מי המבול

צרפו ויתבררו רבים לדרוש החכמות יגעו לדעת איך יחסר העול׳ וימצאו אשר יופסד העולם שני פעמים. פעם באש ופעם במים. אמנם לא השכילם השם ב״ה לדעת איזו קודם. אז חמלו הפלוספים על אבידות השכל כי יאבד לנמצאים אחרי כלות העול׳ ויבנה. אז עשו עמודים גדולים וחקקו בו אות מין החכמות אשר יש אמר כי האחד מאבן שייש חזקה קשה לא תמחה במים עזים. והאותיות חקוקות רחבות וגדולות לא יקלקולם מים ואש ולכל החכמות חצבו עמודים למען ימצאום הבאים אחריהם אח״כ ירד המבול וימח כל היקום מלבד נח ואשר אתו בתיבה אשר ממנו נבנה עולם בשנים קדמוניות ויחלו לבנות ולנטוע ליישב העולם כקדם והיה העולם שמה עת מראות עיניהם עד מצאו השכלים ויהיו אחרי המבול הראשון אשר מצא החכמות היה שם בן נח אשר יגע ומצא חכמת התכונה. ואח״כ בא אברהם אשר החכים והשכיל ויחכם מאד. ואחריהם מדור לדור הוסיפו ספרים השכלים דור הולך ודור בא עד בא התכונה הגדול הפלסוף הנעלה אפ״לטון הוא אשר הוכיח אחדות האל וכי יש מנהיג במפתים רבים. ואחריו בא אריסט״וטלס אשר אלך בעקבותיו ומנו למד והוא אשר יסד חכמת ההגיון. ורוב עסקיו היה בחכמה וכל ספריהם עשו בלשון ארמי כי הלט״ין לא בא עד ג׳ מאות שנה אחריהם. ואחריהם באו משכיליים שריים ויעתיקום בלט״ין. ורבים השכילו ויעשו אותות רואים תמהו ואשר הפליא לעשות הוא היה הפלוסוף ווייר״גילא׃

שער ח במופתי בייר״גילא הפלוסוף

טרם דת מצרי היה ביירג״ילה אשר רבו פעליו ונפלאו מעלליו בחכמת התכונה. הוא עשה זבוב נחושתן אשר מי יקומוה במקום ישר מרגשת כל הזבובים הרחק כמטחוי קשת ובהתקרבם אליו מיד ימותו. הוא אשר עשה סוס נחשת לרפאות כל חלהי סוסים והיה כי יחלה סוס ותביט אל סוס נחושת מיד נרפא. הוא יסד עיר גדולה על ביצה והיה כל מניע הביצה מנענע כל הבירה. והנה הזבוב והסוס ומרבק הארי אשר עשה הלא המה במדינה נאפ״ש. הוא אשר האפיס את האש בעיר רומא על דבר בת הקיסר והחזירו לרצונו. הוא אשר עשה הגשר הגדול המופלא בתוך המים אשר נפלאו עליו כל חכמי עץ ואבן יגעו מצוא איכות הגשר. ולא מצאו איכותו ועל מה עמד ואנה ראשיתו ואחריתו. הוא אשר עשה גן אחד מוקף אויר בלי קיר וחומה והאויר עב כחומות אבן בל יכנס דבר דרך. בו שתי נירות דולקות תמיד לא תכבינה ובמותו אחת תכבנה ותלויה באויר. הוא אשר עשה ראש מתכת מדברת אליו ועונה ומשיב ומגיד לו כל העתיד. ויהי היום וישאל בראש הילך בדרך אחד. ויען הראש כי ילך כאשר יחפץ ובלבד כי ישמור ראשו. והוא לא הבין ודמה בדעתו לשמר הראש של מתכת. והראש לא כן דבר אם בראשו ממש. ויהי כאשר פחד הראש כן היה. בדרך אשר הלך נכנס חום השמש במוחו ויחלה מחליו אשר מת בו. וירא ווייר״גילא כי בחליו ימות ויצו לתלמידו לשאיתו מן רומא וישאוהו ויקברוהו בארץ שזי״לא מיל אחת קרוב לים. ועדין שומרים שם עצמותיו מכל אחרים וכאשר ינענע עצמותיו ויעלום למעלה התמלא זעם הים ותפל למעלה לפי העלות העצמות עד ישובון למקום ואז נחה הים מזעפו. כי מאד החכים מכל אדם ותהי חכמה מפוארה בכלי מכוער. כי שפל קומה היה וראש נמוך ושדרתו עקומה ורבו פלאי מעלליו ולא יאמנו להמון ילעגו להם אם יסופרו כי השומע דבר עליו ולא ידע מהותו ואיכותו ילעג לו כאשר רבו משפילי השכל מלעיגים על החכמה ואשר מעשה שדים ורוח הם והם לא הבינו דברו כי לא ידעו האיכות יקל להם המעשה ומה יתרון לכסיל ילך בחשך ואין נוגה בדרכיהם ויאמרו לא יראה יה ולא ולא יבינו כי יד אלקים עשתה כל וילכו אחרי שרירות לבן הרע לתור אחרי עיניהם הזונים לצבור הון ומטבע. ואת פרי השכל המירו בבוסר המטבע ולא ישיתו ללבבם על מי ועל מה הוסד הטבע ועל כל זאת לא נמנע בביאורו כמה קבלנו מקדמונים׃

שער ט מדוע הוסד המטבע

המטבע הוסד ופשט בעולם אל חסרון התבואה והבגדים וכל דבר צריך לגוף את אשר לו תבואה אין לו בגדים. את אשר לו בגדים אין לו תבואה. מה עשה בראשונה היו מחליפים זה בזה. ואשר לא היה לו לא זה ולא זה מה יכול לעשות. ויהי כאשר ראו המשאים את הדבר כי רע הוא ויאמרו איכה נישא משאת בגדים עמנו בדרך רחוקה לקנות לא אוכל ומשקה ויבקשו מאת אדוני הארץ לעשות מטבע קטן וקל למען יכול איש לשאת עמו די ספוקו בכל דבר וקראו לו שם כמו מנהוג. ובלע״ז בוטי״אה ואז פשט המטבע בכל מקום בלי שנוי. אמנם שוב תדשו בה דברים ונעשו רוב מטבעות. ועדיין הקטנה והקלה טובה ותקל לשאת כי כן יסדו המשאים הקדמונים׃

שער י במשאים עברו תמיד ללמוד

הנה התבאר כי המטבע דרשו המשאים עברו האיים והמדינות כאשר עשו הפלוסוף הגדול אפל״טון נטש אהלו עזב חילו ללכת באשר ימצא למצא כדור החכמות. גם המלך אפי״לונן עזב מלכותו ויעבור ממקום למקום לבקש החכמות כאיש דל ואביון וברוב מקומות נתפס ונמסר מזה לזה מוכה ונמרט ולא שת ללבו כל הקורות למען דעת היות מנהיג אם אין. ויחתוך עד הגיע מקום תחנות הפלוסוף היושב בין עמודי הזהב ושמו אר״קץ המלמד לאדם דעת בטבע בככבים ובכל מיני חכמת במפת בהכרח מחייב כל הראוי ושולל כמו כן ויצא לו שם גדול בכל החכמות ומשם הלך לדרכו עד מצא שלחן זהב מופי הנקרא שלחן השמש לבעבור נחקק עליו מהלך השמש וכל ההוה ושם למד הרבה סתרי השכל אשר טוב סחרו מסחר כסף. ומשם נסע ומצא נהר גאני״יץ וכל הארץ אינד״יא עד סופה וכל דרכיו ועמלו ביגיעת השכל. אלכסנדר יגע והלך ממקום למקום בבקשת החכמה אמנם יגיעתו היתה בעושר בכבוד ובחיל גדול כמלך הלך לבקש החכמה ע״כ לא הפליטו אלקים לדעתה כאשר עשו המשאים העוברים במקלם ברעב ובצמא חרפו נפשם למות עכבו ארץ מגוריהם וילכו כאשר ימצאו לבקש השכל ולדרוש הפלוסוף. ואחרי הזכרנו נוסיף בביאור׳ ונבאר מהותה׃

שער יא מהות פלוסופיה

הפלוסופיה היא הכרת כל דבר ותכונה כל מעשה הוה ונעשה ונמצא יתהוה וימצא למען דעת כי ה׳ הוא הﭏלקים ואשר יכיר מעלת עצמו. ומהותו ישכיל פלוסופיה. כי לפלוסופים הכרה דקה מאד כאשר ענה אפלט״ון כי יגעה כל ימיך למצא החכמה מה תאמר לנו ואיזה דרך הטוב תורינו ונלך בה ויהי כמתלוצץ בעיניו ויען לו ויאמר לא למדתי דבר ויום ולילה יגעתי ולא מצאתי. ובכן התנצל מזיד לץ מתלוצץ על השכל ויש פתי ישמע דבר יישר בעיניו ידמה דעת כל מחקרי תכונת השכל וישמיע לכל מעט חכמתו. ובהודעו בשכלו נגרע אין בו ממש יוציא לעז על החכמה ותתבזה ולזה כיון החכם באמרו אל תשליכו הפנינים לפני החזירים כי אין יודעים מעלתם ולא כן עשו הקדמונים. כתלמי המלך אשר יגע ומצא תנועת הככבים אשר בגלגלים ואת מדותם. כאשר הקדמנו. ועתה נבאר מדת הארץ לארכה ורחבה ומדת השמש ואת השמים וירח והככבים והוכיחם במופת בספרו הנקרא אל״מגסטי. ואחריו מדדו החכמים ויסכימו לדבריו׃

שער יב במדידת הארץ

הפלוסופים בשכלם מדדו כל הארץ לכל צד בחכמת המחקר עם חכמת התשבורת מצאו הקף הארץ כמו חגורה בסינר סביבה ואח״כ שטחוהו לארץ ומדדוהו ומצאו ארכה עשרים אלף וחמש מאות וכ״ח מילין. ובמיל אלף פסיעות. ובפסיעה ד׳ רגלים וכל רגל ארבע עשרה אצבעות בגודל ארך סביבה. ועביה כמה נחלקה אל חציה מדדו ומצאו ארך עביה שש ﭏף וחמש מאות ואת גובה הגלגל מדדו להקיף כל ההוה ויש׃

שער יג מדידת השמש והירח

אחרי בארנו מדת הארץ הקל למו באור מדת הככבים והגלגל ונקל במדת הארץ הלבנה ונוכיח כי מדת הארץ בהקיפה גדול מגוף הלבנה ל״ט פעמים ועוד מעט ונחלקה על הארץ כ״ד פעמים וחצי בעובי הארץ. וגוף השמש גדול מגוף הארץ קס״ו פעמים כך נסו חכמי התשבורות אשר תמהו לדברי הקדמונים לא האמינו להם עד בחנו החכמות וימצאו כי כדבריהם כן הוא בגבה ומהות ויקל להאמין לרב גדלו מן הארץ לרב התרחקו ממנה. אמנם אף כי גבה מאד מדדו הקדמונים ותלמי הביאו במופת גבהו תקפ״ה פעמים כעובי הארץ׃

שער יד בגודל ובגובה הככבים

גובה הככבים שוה. אמנם בכולם ישתנה ואין שום ככב קטן נברא להאיר שלא יהיה גדול מכל הארץ והימים והגדול שבכולם הוא ככב חמה כי הוא מאיר כל הככבים. ומן הארץ עד הככבים מרחק עשרת אלפים וחמשים פעמים כעובי הארץ. ואשר ישכיל בתשבורת יערך ערך האצבעות והרגלים והמילים בכמה ימים מהלכת. ואשר יוכל לעלות דרך ישר בלי סביב וילך כ״ה מילין בכל יום יעלה לככבים בשבע אלף וק״נ שנה. אדם הראשון אלו הלך עד הנה תמיד כ״ה מילין בכל יום עדין לא יגיע לככבים ויחסר לו לכת מהלך ב״א מ״ה שנה מיום נברא אדם עד יום נעשה ספר זה שנת ה׳ ﭏלפי׳ וה׳ לבריאות העולם ועוד דמיון אם היה כדור שם יקל לפול במאה שנה אז תלך בכל שעה מן כ״ד שעות היום ס״ג מילין וחצי עד תפול לארץ כי כן הוכיח אשר יסד ספר זה ארבעים פעמים כמהלך הסוס בלי ינוח והמבין יבין כי גדול וארוך הדבר לפרשו יותר׃

שער טו סך הכוכבים

אמר תלמי המלך כי הככבים המאירים ברורים הם אלף וי״ב עם ככבי לכת וסך כלם הידועים כ״ט אלף הם הנראים לבני אדם. ואת שאינם נראים אין להם מספר ואין איש יודע מספרם רק מונה מספרם בראש ב״ה וסך הככבים הנראים גבלו מספרם על ידי הכלי הנכבד אשר עשה תלמי המלך אשר בו ידעו מספרם ומרחק כל אחד מחבירו. ואלו הכוכבים חקוקים בגלגל בצלמם בדמותם בחצריהם בטירותם. ומהם לא נכרו יותר מן הארבעים ושבעה בגלגל ומהם בררו שנים עשר יותר נכבדים וטבעיים וקראום שנים עשר מזלות הסבבים בעוגל בגלגל לבדם. ואת שבעת הככבים לבדם ומה גבהו ומה נאוו אשר בחטאו ימות לא יזכה לחזות׳ ואשר יזכה עלות שם ברגע אחד יהיה למעלה בכל מיני תענוג רוחני אשר לא ידמה לתענוג גשמי כי לא יוכל איש לדעת רוחב מדורת בעליונים לא ימלאו כל שכני תבל ויושבי ארץ וימים וכל אשר בהם ומעט נאריך בבאור מרחב גן עדן רוחניי שמיימי׃

שער יו מרחיב גן עדן

אם היתה הארץ גדולה מאשר היא מאה אלף פעמים וירבו יושביה ק׳ אלף פעמים מכל אשר היו בה וכל אחד מוליד בכל יום ויחיו ק׳ אלף שנה וכל הנולד יהיה עיר ולכל אחד כרך מפואר גדול לא יחסר בו דבר יערות נהרות תנור וכירים בית הריחים פרדס וגנים סביבות כרכם. ולכל אחד מאה עבדים ולכל עבד עשרה תחתיו לא ידמו בגלגל הגדול כגרגיר מלח בים אוקינו׳. ע״כ יאמרו המושלי׳ מה טוב ונעים להאמין לדעת יוצר הכל אשר יצר הבניינים הגדולים והמפוארים לשמור מצותיו וחקותיו לבלתי יכעיסוהו בהבליהם וירחקו נדוד ישובו רשעים שאלה לא יראו המקום הנורא הקדוש אשר מעל לגלגל הגדול גן עדן שמיימי לא ימלאנו דבר כי אם יקר כבוד יוצרו ב״ה השר ממלא כל ושני המקומות הם ג״ע וגהינם מתנגדים והעול׳ ביניהם זה מושך אליו החטאים בנפשותם. וג״ע מושך אליו כל הטובים והמקומות ההם בלי גבול נודע יש בהם להחזיק כל הנמצאי׳ לא ימלא מהן. ע״כ אמרתי יגעתי ולא מצאתי אל תאמן כי מלא כל הארץ כבוד השם ובא לטהר מסייעין לו. ואחרי בארנו גדול הגלגל מקום משכן הככבים ותנועתו נבאר הגלגל אשר לא ינוע בו ובו לא ישתנה כאשר ילך היש ממקום זה למקום אחר ההולך ינוע והנהלך ינוח עד שוב הנע למקום הראשון ותמיד המקום ינוח בל יזוז וישתנה והם השמים המשפיעים לנו את זוהר הגדול הצלול בהיות האויר זך ודק כאשר מצאו חכמי בחזיון. והשמים ההם מקיפים הגלגל הגדול ובו נלאו חידות וקצרה שכל אנושי להגיע לתמציתו לא נמצא בו הכרה והוכחה במופת כי אם על דרך הקבלה לפי דברי הקדמונים׃

שער יז מן השמים ושמי השמים בשמותם

על השמים ההם יש שמים אחרים המקיפים להם סביב ועצם כעין הבדולח לבן וצלול כקרח הנורא ושמם שמי הבדולח ועל השמים ההם נוסדו שמים אחרי׳ מקיפין להם סביב ועצמן זהורו שבעתי׳ כאו׳ החמה ושמם שמי המראה ומשם נפלו המלאכים בדור המבול ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו כי מה נורא המקום ההוא אשר המלאכים לא זכו היות שם בלתי זולת מלאכי השרת הקדושים׃

שער יח בתענוגי גן עדן השמיימי

הנה התבאר אשר ג״ע למעלה כל הגלגלים ושם מקום התענוג והשמחה ההוד וההדר וכבוד השם נגלה גלוי לכל ראש אוכלי׳ והוא המקום המובחר משכן כבוד אלקי ישראל אף כי נמצא בכל לא נגלה רק שם כי אין נסתר מנגד עיניו רואה כל וציפה כי שומר הכל הוא ואם תתמהו אם יראה השם ב״ה כל הנמצאים כי המשל בדבור היוצא מפי איש וכל העומדים שם ישמעו כל המאמר אף כי יצא מפי אחד כי כן משפט חוש השמע עא״כו עין היוצר אשר כל צופה כי כל הגוים כאין נגדו. ועוד המשל כנר תאיר על כמה דברים בפעם אחד וכאשר נפלאו פעליו איך יתמהו על פלאי השם הפועל ב״ה אשר הכל נעשה במאמרו וכבודו מלא כל. ובג״ע מקום משכן הקדושים והיראים והמלאכים אשר לא יגיעו שכל מעשיו לדעת מהותו ואת תענוגו ואם יחכם איש מכל אשר לפניו ולו מאות אלף לשונות ומאה אלף לבבות מושכלים כל אחד בכל אשר היה לפניו לא יוכלו לחוק בספר חלק אחד מאלף אלפים מן השמחה והתענוג וההוד והנוי אשר יקרה לשכנים שם אשר נבזה גם הנמאס שם לא יטוש הנאתו הרוחנית יום אחד להיות מלך על כל העולם כלו לעולם. כי כאשר לא ישיג העור אור השמש מטעם שלא ראה אותו מעולם. כך אי אפשר להשיג תענוג גן עדן אשר הוא אור רוחניי וכמו שא״ז״ל ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור וגנזו לצדיקים לעתיד לבא וכמו שאמרו השמש הוא אחד משתין אלפין וחמש ושבעין חולקין מההוא נהורא דאתגניז. ומטעם זה כל היעודים שנכתבו בתורה הם כלם תענוגים גשמים כמו שאמר הכתוב ואכלתם לחמיכם לשובע. הגם שרומזים לדברים רוחניים כי אלו נכתב בתורה יעודים רוחניים כמו תענוגי הנשמות לא יעשו ההמון שאינם מבינים אלו הענינים המצות בעבורם כיון שאי אפשר להם לציירם בשכלם. לכן רמוז הדברים רוחניים בעניינים גשמיים כמו הלויתן ובהמות בהררי אלף. מכל מקום כל איש אשר יראת ה׳ על פניו מצפה לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו כן יזכנו לראות בטובו׃

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

והיתה השלמתו יום שהוכפל בו בכי טוב כ״ג אדר תצ״ג לפק׃

על ידי הפועל המסדר במלאכת הקודש באמונה נאם. זלמן בן כמהו״רר משה פ״פנר״ו׃ זעציר מק״ק אמשטרדם׃